|
היא פגשה באהבת חייה, ביום בהיר אחד, בטיול שנתי עם כיתתה,
ממבט ראשון נדלקה באמת לראשונה הילדה, התאהבה. הוא התאהב בה
גם, התחילו לדבר על נושאים מבולבלים, לא קשורים. אחרי יומיים
הבינה הילדה שזוהי אהבת אמת, יומיים בלבד
|
אני כותבת כאן,
לפני שהכל נעצר,
או העולם,
או הדופק שלי.
|
וכשאתה מתחיל לדבר, כאילו שליבי נופל לתוך מכנסיי...
|
וכולם צוחקים, רק השולחן יודע, כאילו היה בעל סוד, כשהידיים
מרקדות מתחת לחלון הגדול, המביט אל השמים, וברקע תפילה יפה
בקול מלאכים באוזניי; רק השולחן יודע את הצלילים...
|
להרעיד אותנו עד שהשיניים נשברות, להפחיד אותנו עד שהעור
מצטמרר עד כדי דוקרניות, עד שנרגיש משהו, וגם אז, זה יהיה
במידה ניכרת הרגשה פחותה במנתה מן השאר המקובל.
|
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
