|
from where i stand i see"
pain suffering and misery
the more i see the more i see
the less the less i believe
from where i stand i see
hate violence and war
the more i see the more i see
"the less the less i believe
(the more i see/metallica)
"עד כאן חביבי, אל תזוז...אחרת תחטוף כדור."
"יולי טמבלית. תמיד את משתטה. לעולם לא תחדלי מכך?"
"הפעם זה לגמרי ברצינות. פסיעה אחת ואתה מחוסל."
"יולי חמודה אין לי זמן. בחייך, מחכים לי. חבל על
הזמן. את יודעת שאנצח, תפסיקי."
"הפעם לא תרמה אותי, הייתי בת עשר ורציתי שלוש עשרה,
אחר כך רציתי שש עשרה ושמונה עשרה. ופתאום עשרים
ו...די! אתה שומע? די! "
"אני ממהר יולי. בפעם האחרונה, אני מבקש, תיכף אתחיל
לצעוק."
"הפעם..."
הזמן נגע בה והרובה נשמט מידה.הוא אחז בסנטרה והביט
בעיניה.
"אין לך כדורים ברובה יולי..."
אמר לה בשקט, לא כועס, חומל.
(סתיו 69 היה גשום)
ואני מנסה לחבק אותך כדי שלא תשים לב לדמעות שלי ואתה שם לב כי
אתה מכיר אותי כל כך וזה עושה לך יותר רע ואני כל כך מצטערת על
למה אני לא מסוגלת להפסיק
|
אני רוצה שתפסיק להציף אותי באשליות
ולעטוף אותי בחמימות מדומה
|
אמצע הלילה וכרגיל אני ערה.
מנסה לדחות את הקץ של להיכנס למיטה הריקה.
אלו השעות שלי, תמיד היו.
כשכל העולם סביבי ישן, הכל כל כך שקט ויפה.
|
קשה להגיד כי ורד בשני צבעים יפה יותר,
כי היופי הוא בעיניי המתבונן.
אך הוא שונה, מורכב יותר משאר הורדים.
אולי זאת הסיבה שמחשיבים אותו לזול,
כי אינו פשוט או אחיד.
אינו דומה לשאר.
|
כל יום לקום באותו מקום ללכת באותו שביל
להיכנס לאותו שער לחייך חיוך מזוייף לאותם אנשים ולחלק
חיבוקים
חסרי משמעות זה פשוט יותר מדי בשבילי
|
אתה אדיוט
אתה חרא, ילד של אמא וקטן כמו הנקודה בסוף משפט
הייתי יכולה לקלל אותך פה שעות וזה עדין לא היה מספיק
בשביל לתאר כמה עלוב אתה
|
|
|
