|
"דמעות של מלאכים
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות
זולגות באופק דמעות ומחפשות
מה הן מבקשות?
דמעות של מלאכים
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל להיות מלאך
בעולם עצוב כל כך".
עבר חודש מאז... יום אחר יום היא הייתה צריכה להתמודד עם הכאב.
יום אחר יום... שהיה מלווה בזכרונות מתוקים שהפכו לכואבים
ומרים...
היא הרגישה רייקנות מוחלטת, לא היה לה דבר. הכל אבד משמעות
מאותו הרגע שהוא הסתלק מחיה בדיוק כמו שנכנס, וזה גמר אותה...
לאט לאט...
|
הגשם לא מפסיק לשטוף את דמעותיי
ואני ממשיכה ואומרת די...
|
אם אי פעם
תסתכל למעלה לשמים...
|
כשהעיניים עצומות
והדמיון משתולל
מבטך נראה רחוק וקודר
אתה אטום אתה מופנם
בתוך לבך מסתערת סערת רגשות כמו בלב הים...
|
החיים שלה היו שחורים
הם היו כל כך קשים וכואבים
בגלל ליבה שנשבר עשרות פעמים
האור בקצה המנהרה מבחינתה נעלם
היא רצתה לקום בבוקר ולא להתעורר יותר שם
|
חיוך דקיק שהופך לדמעה מלוחה
צביטות בלב ודחף להתקרב
מותירות משהו חזק הישר מהנשמה
רוצה להרגיש, להיות שוב שלמה...
|
כיבית את אש אהבתי בכוח
הגעגועים אליך לא נתנו לי מנוח...
|
זה הזמן להניח פרחים לבנים
על מצבת אהבתי אליך
ובכל פעם שבך ארצה להזכר...
את המצבה אני אבוא לבקר...
|
אני רוצה את העבר לשכוח
לגרום לשמש של חיי להתחיל לזרוח
אני רוצה להסתכל קדימה אל העתיד
ולשכוח אותך לתמיד!
|
שער הכאב נפתח
כשאר החלטת לעזוב
פתח עבורי חלל של בדידות ומכאוב
חוסר אונים ורצון עז לאהוב
הכאב טמון עמוק בפנים
אך איתו גם היופי ואהבת החיים
|
שנינו נשמות אבודות בתוך בועה סגלגלה...
שנינו כבר מזמן איבדנו תקווה...
את משיכתנו הגשמנו אך גם היא נגמרה...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זו לא אשמתי
שאמא שלי
במבה..
באמת שלא. |
|
