|
ליצ'י
דילמה לי, חיה בבדידות מזהרת, אי שם במרכז הארץ,
מבחר יצירות נדירות ואקסקלוסיביות משנות היצירה
הראשונות שלה שנאגדו לאסופה תחת השם "קישקוש בלבוש"
ניתן למצוא במגירה של אמא שלה - כבר אז הייתה כישרון
מבטיח (שלא מקיים- לא סידרה את חדרה למרות הבטחות
חוזרות ונישנות).
בשנות נעוריה התנסתה כחלק ממרד נעורים בשירה, פרוזה
קצרה ואפילו אומנות פלסטית! למרות שחלק ניכר מן
היצירות אבדו לבלי שוב (הצפרדע מעיסת הנייר העלתה
עובש...) את חלקן ניתן יהיה לראות פה באתר זה ממש.
כעת כשהיא בשנות העשרים האמצעיות לחייה דילמה לי
מביאה ניחוח בוסרי אך אם זאת בשל באופן פרדוקסלי
לעולם האומנות.
כיום דילמה לי משקיעה את מירב זמן ביצירה ("סנדוויץ
עם חביתה" ו"פיתה עם שוקולד השחר" - הם ממיטב
יצירותיה) אולם היא רואה את עצמה כפטרון האומניות
(אחיה בן החמש הוא אחד האומנים שיצירותיהם התפתחו
ללא היכר מאז הפכה לפטרוניתו) ותשמח להעריך ולהתרגש
מיצירותיהם של אחרים
הדפוק הזה היה מלטף אותי שעות, עד שהייתי נרדמת או עד שהייתי
מתחילה לבכות מרוב אושר ואז הוא היה מלקק לי את הדמעות, מחייך
אלי את אחד החיוכים שלו המלאים בגומות חן ובריח של משחת שיניים
עד שהייתי הופכת לשלולית קטנה של רגשות.
|
מר מישהו יהיה גם נחמד ויציע להכין לי קפה ולמצוץ את בהונות
הרגליים שלי.
אני אסרב לקפה (אני לא אוהבת דברים מרים) ואתן לו למצוץ את
בהונות הרגליים שלי, בינתיים אני אקרא את עיתון הבוקר.
|
לצחוק ביחד מבדיחות מפגרות, לראות סרטים ב DVD, להתנשק, לצאת
לטייל על חוף הים,שאני אעשה לך מאסגים ואתה תעשה לי נעימים (או
קיצים בלשון העם), לעשות מלחמת כריות (גם בלי הכריות), להתחבק,
אתה שותה תה ואני שותה שוקו בזמן שיש סופה משתוללת בחוץ, אתה
לומד ואני עובדת
|
אבל מצד שני אתה לא יכול להמשיך לשכב, אז אתה קם, מתמתח קצת,
פותח את הארון, שם תחתונים, הולך לצחצח שיניים ומעל הכיור אתה
רואה את הפרצוף שלך - נפוח עדיין משינה ואתה מחייך אליו והוא
מחייך אליך בחזרה
|
|
אחד טאקילה.
שניים טאקילה.
שלושה טאקילה.
רצפה. |
|