|
שולח יד ארוכה
לעומקי מגרה,
ומוצא שם אותו:
שיר ראשון.
|
מתהפך על משכבי
בבית הילדים.
|
דמותי הנחבאת
דמות ענן, פינתית
הולכת ומתמלאת
עוד רגע ותוכלו לגעת בי
אמתי
|
אם הוא בוכה
מרגיש נבגד
קשה לי נורא.
מתי כבר אלמד,
לתת לו יד.
|
לא אצטרך
דבר עוד,
חבר או אישה,
|
דף חדש
רעיון.
ובבקשה לקרוא בקול. אז זה יותר מסתדר...
|
קולה של האמת נשמע
בי
בגופי.
אקרא לכם אחיי
|
שוב בדרכים הידועות
לא יודע
היכן מתחיל אני
והיכן נגמרות הן
|
המילים שאמרתי
ויותר מהן
אלו שלא
|
המילים שאכתוב
כולן כאן.
מולי
ניבטות
|
ושוב כשבאתי
וכל הכוונות בי טובות.
חיבוק מתכוון חיוך מתכנן.
איך בפתח עמדתי דקה.
|
יצא השלום
יצא לאלתר
יצא ונראהו
יצא ויבוא
|
בוקר בוקר
הסיפור הקבוע.
הכביש לאורך פארק הירקון.
מתחת לגשר.
|
כל יום פוגע
פוגע.
ויוצא פגוע.
מאז אני יורה גבוה
|
והרגש שעולה בי
ואיך אכתוב פה
במילים.
יש לבחור בקפדנות
|
אתמול עץ התאבד אצלי ברחוב.
חשב,
איזה מין חיים אלה
לחיות ככה.
|
יש להם את חיי
אלו מתנהלים
מול מחשבים
מול החלטות
חסרות כל חשיבות
ערך או תועלת.
|
בבית הילדים
בערב יום שישי
כל הילדים משתוללים
|
אחרוני הסוחרים
סגרו חנויות
פונים לביתם.
|
בעיני הדמיון
ארוחת ערב של יום שישי.
ובלב געגועים
למשפחה שלא ידעתי
|
אבוי לנו
ואבוי עלינו
אבוי לנו
העם הנבחר
|
פושט מדים של
אחד, לובש של שני
ומה ביניהם
אני ואני
|
צבעי החיים
נגלו לליבי
רמז שנרמז
הפך למשפט ועוד מילה
|
חלום
בחלומי הילדים
עזבו את הגן
איתם המבוגרים
|
נולדתי להיות שבוי
שבוי עולם.
לעת יום אלך בין אחי.
אחים - בני אדם.
|
בוחן ושוקל, מעיף
מיד ליד
עובר, חתול ורחם
מילים של עוצמה
|
בבית הילדים
כל בוקר מעירים אותנו בהשכמה
בערב יש השכבה
בסיום מנוחת הצהריים
הקמה.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
הו, חנוקה שלי
פישלת בגדול
אני רוצה לרצוח
אבל לא יכול
יש איזה פאק עם
החוק
אני מוכרח
לחנוק
חצי תימני מקליט
את חמי רודנר
בעוד 50 שנה,
מהמרכז לסיוע
נפשי, רחובות. |
|
