|
שולח יד ארוכה
לעומקי מגרה,
ומוצא שם אותו:
שיר ראשון.
|
מתהפך על משכבי
בבית הילדים.
|
דמותי הנחבאת
דמות ענן, פינתית
הולכת ומתמלאת
עוד רגע ותוכלו לגעת בי
אמתי
|
אם הוא בוכה
מרגיש נבגד
קשה לי נורא.
מתי כבר אלמד,
לתת לו יד.
|
לא אצטרך
דבר עוד,
חבר או אישה,
|
דף חדש
רעיון.
ובבקשה לקרוא בקול. אז זה יותר מסתדר...
|
קולה של האמת נשמע
בי
בגופי.
אקרא לכם אחיי
|
שוב בדרכים הידועות
לא יודע
היכן מתחיל אני
והיכן נגמרות הן
|
המילים שאמרתי
ויותר מהן
אלו שלא
|
המילים שאכתוב
כולן כאן.
מולי
ניבטות
|
ושוב כשבאתי
וכל הכוונות בי טובות.
חיבוק מתכוון חיוך מתכנן.
איך בפתח עמדתי דקה.
|
בוקר בוקר
הסיפור הקבוע.
הכביש לאורך פארק הירקון.
מתחת לגשר.
|
יצא השלום
יצא לאלתר
יצא ונראהו
יצא ויבוא
|
כל יום פוגע
פוגע.
ויוצא פגוע.
מאז אני יורה גבוה
|
והרגש שעולה בי
ואיך אכתוב פה
במילים.
יש לבחור בקפדנות
|
אתמול עץ התאבד אצלי ברחוב.
חשב,
איזה מין חיים אלה
לחיות ככה.
|
יש להם את חיי
אלו מתנהלים
מול מחשבים
מול החלטות
חסרות כל חשיבות
ערך או תועלת.
|
בבית הילדים
בערב יום שישי
כל הילדים משתוללים
|
אחרוני הסוחרים
סגרו חנויות
פונים לביתם.
|
בעיני הדמיון
ארוחת ערב של יום שישי.
ובלב געגועים
למשפחה שלא ידעתי
|
אבוי לנו
ואבוי עלינו
אבוי לנו
העם הנבחר
|
פושט מדים של
אחד, לובש של שני
ומה ביניהם
אני ואני
|
צבעי החיים
נגלו לליבי
רמז שנרמז
הפך למשפט ועוד מילה
|
חלום
בחלומי הילדים
עזבו את הגן
איתם המבוגרים
|
נולדתי להיות שבוי
שבוי עולם.
לעת יום אלך בין אחי.
אחים - בני אדם.
|
בוחן ושוקל, מעיף
מיד ליד
עובר, חתול ורחם
מילים של עוצמה
|
בבית הילדים
כל בוקר מעירים אותנו בהשכמה
בערב יש השכבה
בסיום מנוחת הצהריים
הקמה.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
זוכרים את יונה
והדג?
אז מסתבר שהם
עוד מכירים
מהילדות-ושבכלל
יונה לא היה
תקוע בתוך הבטן
בדיוק...
בני הדייג |
|
