|
אדישה, ילדותית, צינית בעלת חוש הומור אישי =)
מלאת רגשות עצורים שחיכו כבר המון זמן לדפיוצר הזה
,בשביל לצאת לאויר העולם.
תנסו, תחוו, תעצרו לרגע ותנשמו, ומובטח לכם
שזאת תהיה חוייה שונה ומיוחדת.
ותמיד תזכרו- משוב זה מתנה :)
כמה הוא סיפר לי על הבחורה ההיא, את השם שלה הוא לא ידע, אבל
חוץ ממנו, כל פרט קטן בה היה חרוט עמוק בזכרונו.
|
שמעתי את הקול שהייתי רגילה לשמוע, אומר את הדברים שאני מכירה
כבר יותר מדי טוב, ואני הגבתי את אותן תגובות שהייתי רגילה
להגיב.
|
היא- הייתה ילדה רגילה.
הוא- היה ילד מוזר.
לה- היו עליות ומורדות בחיים, כמו לכולם.
לו- לא היה דבר במשותף עם כולם.
|
לכל מקום שאלך, יסתכלו עליי אנשים
ולא ישאלו שאלות.
אני לא משאירה מקום לשאלות.
|
"אם יום אחד יתחשק לכם שלא יהיה אכפת לכם מכלום..."
|
חיפשה גיששה בין ערים וכפרים
את אותו האחד שיעשה נפלאים.
הסתובבה שנים בין נוודים
שאלה עוברים ושבים על אותו גבר מקסים.
|
מקום בו אתה קם מאושר
וגם שוכב לישון מאושר
מכורבל על האהבה הגדולה שלך.
|
לחן, אני משאירה את האומץ שלי,
כי רק המעז מצליח.
|
למה קשה לי להיות אדישה אלייך?
למה אתה תמיד גורם לי לחייך?
למה אני כל כך סתומה??
|
היא רוצה אותך, היא עדיין מחכה.
היא צריכה שתחזור.
רק תסתובב,
ותבקש להשיב הגלגל לאחור.
|
עוד לא הספקנו לשכב יחד
מתחת לשמיים,
ולספור כוכבים עד הבוקר.
|
אני שונאת אותך כי פגעת בי
אני שונאת אותך כי לא אכפת לך ממני
אני שונאת אותך כי אתה מאוהב בעצמך, ולא בי...
|
זה בסדר שהוא בוכה,
ככה הוא מוציא הכל.
|
אני רוצה להיות שרמוטה. החיים הקלים.
כולם אוהבים שרמוטות.
|
לא רוצה לשקר לך
לא רוצה להמציא תירוצים
לא רוצה להיות אדישה אלייך
רוצה שתראה כמה אני פגועה
רוצה שתדע כמה אני אוהבת אותך
לא רוצה להסתיר
|
"זהו עכשיו זה נגמר"! אני צועקת על עצמי ושולחת יד ללחי...
עדיין יש את תחושת הזיפים שלו עליי.
אני משפשפת את הלחי בחוזקה.
זהו.
|
נדמה לי כי אין טעם לשורות אלו,
התגובה שאני מחפשת היא אמיתית וכנה.
ואם כן, מדוע אני מפרסמת זאת לעינייך?
כדי שתדעי שאת חשובה לי.
כדי שתדעי, וגם אם נדמה שכך, לעולם לא יצאת מליבי.
|
אתה מזכיר לי יתוש.
בעצם, כשאני חושבת על זה
אתה יותר מזכיר לי עקיצה.
|
היא הביאה לי מקום משלי,
עם פינה משלי,
ודלת משלי, שאני יכולה לטרוק כמה שרק בא לי.
|
הוא: אבל אני אוהב אותך.
היא: עכשיו זה כבר לא עוזר לי.
הוא: אמממ... למה?
היא: נפרדנו, זוכר?
הוא: אהה... נכון.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
תכנסו לי
לרקטום!
פרובוקטורית. |
|
