|
החיים זורמים והיד רושמת..
פתחתי דף בבמה בתור הערכה לעצמי, אחרי שקיבלתי
מחמאות על השירים שכתבתי, החלטתי שיש לתת מקום גדול
וחזק יותר לכתיבה שלי.
אני רושמת מגיל נורא צעיר, ומבססת את הכתיבה שלי על
דברים מהחיים.
בעתיד אני ארצה להוציא ספר השקף את חיי בתוכם קטעי
שירה שרשמתי במשך שנותיי.
.פעם שהיינו ביחד ראיתי אותנו קרובים.
מנשקים, מחבקים, אוהבים, מחייכים, משקרים.
מסתכלים לפחד עמוק בפנים, בועטים בו כמו ילדים שיודעים...
|
כולם בעיר הזאת מכוסים במסיכות,
מסתירים בתוך זהות מפלסטיק
את כל הגועל מבפנים
תסבול בשקט, ההצגה באיזשהו שלב נגמרת
|
צונחת לרגע על רצפת הבדידות
מבינה כמה הרבה איתך
|
על איך שאהבה מתחילה ברגש קטן,
ומתעצמת ומתגברת,
ושכהוא עוזב אותה היא בוכה ונשברת,
והוא חוזר והיא מתאהבת
|
רציתי, רציתי,
אבל אף פעם לא,
ברחתי, הרגשתי, כמה כוח, כמה דמעות
וכמה הרבה אני בלעדיך
|
שואפת לצאת מכאן וכמה שיותר מהר,
אני לא יודעת מה ימנע ממני לצאת ולא לחזור,
אני כן יודעת שמכאן אין דרך חזרה,
שזה רק להמשיך קדימה
|
מה נשאר לנו בסוף..
שהלכת נשארת חקוק על איזה ספרון עם זוג מלאכים
|
החיים שלנו הם מלחמת קיום אחת גדולה...
|
|
|
וואו!!!
איזה כייף לחזור
לכתוב סלוגנים!
חזי מ-144,
בקאמבק מטורף
חוזר ובגדול! |
|
