|
אני מזהיר אותך, שמעון! אני יודע שאתה מכיר אותי בתור אחד חננה
כזה, שלא יודע לפתוח את הפה, אבל כשמדובר במשפחה שלי, אני הופך
לדרקון!
|
כל העולם - פורענות וחורבן,
כל העולם מתגלגל לו - לאן?
|
צעיר אלמוני עמד ברחוב
בבוקר אביב:
סכין בגבו,
בדידות בלבו,
סיגריה בפיו
|
זה קשה לנחם אנשים חזקים,
שגם הם לפעמים נשברים ובוכים
|
אבין שעלייך לעשות
את כל הטעויות שלך - לבד
(ולא את הטעויות שלי)
ושעלייך להמציא את הגלגל
|
ואיש לא שמע, ואיש לא ראה
איך הילד גדל ונהיה ילד רע
|
זו רק חולשה זמנית,
בבוקר זה יחלוף...
|
תנו כבוד אחרון להולכים.
לוו אותם במבטכם.
|
ואין מנוס, ואין פתרון
ואין תירוץ, ואין מקום -
האבדון עובר במשפחה
|
כולם היו באוטובוס הזה-
אישה זקנה, משורר על טריפ,
איש עסקים שהשאיר את האוטו במוסך-
|
ושוב ירד הלילה האפל,
נדם הילד, הגוזל הרך...
|
רק אותך מול עיניי רואה כל הזמן
את מושכת כמו מוות, כל-כך יפה
ואם תהיי אדישה, רק תדעי שאני
אמות ממנת היתר של אהבה
|
בעולם, שכולו גרדום-
קצת חום
|
אני הולכת ברחוב ובוכה,
ושפתיי מחייכות
|
תהיה לי אח,
תהיה לי מלאך -
למה הכל חייב להיות מסובך?
|
..."ואם אין לי התקפי דיכאון אובדני - אז ישר לשלוח אותי
לפסיכיאטר?"
|
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
