|
תקראו
תהיו בריאים
ואפילו תגיבו
וווי כתב ואמר, עכשיו הוא מקשיב.
אני מוקף בלחץ
ורק מבקש יציאה
יציאה מו שהיתה לי פעם:
פעם כל כמה זמן נהגתי ללכת לבית הקברות של הקיבוץ
|
היא חמקה לי בין הידיים
זה היה תרגיל מלוכלך
היינו ביחד שנתיים
היא גמרה איתי זרקה את הפח
|
את אוהבת אותו בלי לחשוב על תוצאות
את רצית שהוא יבין אך במקום זה היו דמעות
|
איך לכתוב שיר, אני לא יודע
לומר במשקלים, דבר לחישה
נייר לבן צוחק, אני משתגע
מהבוקר מעליו, בידי כבר אין תחושה.
|
כתבתי את זה בשביל למחות על האנשים שחושבים שרק' מי שבוכה הוא
רגיש.
|
שאחרי המוות, ממשיכים לחיות
הם לא מבינים
לא מדובר במת
אלא בילד שנשאר להתמודד
|
על אבן אחת דורכים אנשים, בתדירות גבוהה.
הם דורכים עליה כל כך הרבה, עד שקיבלה צורה.
לא צורה של לב, אלא צורה של אדם, דמות איש קו.
שהולך ישר, עד שנתקע במסגרת, וחוזר על עקבותיו
|
איך את לא מבינה
הוא קורא לך מותק כי הוא לא זוכר את שמך
איך את לא רואה
הוא מלטף את פנייך כי רוצה את גופך
איך את לא יודעת
האיש הזה, אשה תמימה, יעלם עם צאת החמה.
|
בחרתי בצדק וביושר
סיכנתי קשר ואושר.
|
הו ימית, אני מתגעגע
מחליק את ידי באוויר
מדמיין שבך נוגע
הו ימית, אני אוהב
|
היא יושבת בחצר
והוא לידה
אקדח 48 טעון
ואז נשמעת יריה
לא משנה מה תעשו
מלאך המוות יחייך. מלאך המוות ינצח
|
ואני יושב בחדר
מחפש בזכרוני
ואני שואל בלב
מה גורל אחי?
|
בזאת אני אשקיע
את זמני ואת ליבי
לא אכשל אני אצליח
נהיה אחד עם השני
|
נביאי זעם ינבאו נביאות
שייפרם הקשר
אך משכנם במיטת החשש
לא על ערש אמונה.
|
כולם קמים על הרגליים
מתופפים על הרצפה
מתפללים לאל הצייד
מתכוננים למתקפה.
הם לא צדים מזון, לא רעבים לדם
טרפם באושר וברגע, בהווה שלא נדם.
|
אני אוהב אותה
והיא אותי
אבל היא גרה בדמיון שלי
|
הקאתי את הכלללללללל
הקאתי את הכלללללללל
זה היה די זווווווול
הקאתי את הכל
|
הקסם נוצר
כשהטף, פוגש מבוגר
בעיניו ניצוץ נבער
נוצר חיוך שעוצר את הזמן מלכת,
התינוק מתחיל ללכת.
|
נעשה ישר אחרי הפיגוע בסטייג'
|
וווי- זה פשוט לא סתם קוים
|
דנוור, הדינוזאור האחרון
הוא חבר וזה אומר המון
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
לזכור ולא
לשכוח. אם שכחת
- תכתוב על
היד.
הדרך הנכונה
להתייחס ליום
השואה |
|
