|
בשולי שנות ה80 נולד לו אמן מסוג מיוחד , את השם
שרצו לתת במקור לאחיו הוא קיבל ואילו את הסבא שנפטר
7 שנים טרם לידתו לא שכחו , והחליטו לקראו לו גם על
שמו , בתור שם אמצעי.
הוא החל בגיל מאד צעיר לצייר, ואח"כ עבר לפיסול,
בתיכון גילה את הקולנוע ואת פרק הזמן שיצא לו לבלות
בין התיכון לצבא והלאה בילה בכתיבה זורמת ושופעת ,
שממנה הוא מניב פירות עד היום ,
נפלה בחלקכם זכות , להיות עדים להווייתו היצירתית ,
האדון מקווה שתהנו גם כן...
ברז המים טפטף טיפה, שנחתה בתוך המחבת המלוכלכת שהייתה שרויה
בכיור. טיפה נוספת נתלתה על קצה חודה, מאיימת לקפוץ למותה מפתח
הברז, היא נמתחה לה לבועה אליפסית דקיקה, והתנודדה קלות.
|
"תיקח את הדברים שמפרידים בין טוב לרע, תיקח את הרעיון של
מוסר, את הערך של הגינות ותמחק אותו מהלקסיקון"
"מה זה אומר?"
"זה אומר שבשביל להצליח בעבודה הזו, אתה צריך לעשות כל מה
שנוגד את הערכים שעליהם גדלת, זה אומר אתה צריך לשכוח את
העובדה שיש לך מצפון".
|
אנחנו חיים במדינה מוזרה, מדינה מוזרה עד מאד , מדינה שבה
אנשים מתפוצצים , ובעוד חייהם של משפחות שלמות נהרסו ברגע
חטוף, באותה זמן במקביל שורה של בני נוער וצעירים באשר הם
מנסים לעשות רציונליזציה לאירוע אשר קרה וממשיכים בערב שלהם
כרגיל
|
אני הלכתי הביתה באותו יום בתחושה מוזרה, סבא שלי השתגע, ויום
אחד זה יקרה גם לי תהיתי והתחלתי לחרד לגורלי.
|
אני זוכר באותו שבוע אני ראיתי את הסרט "מועדון קרב", בראד פיט
אמר בסרט שבן אדם לא יודע על עצמו שום דבר עד שהוא לא הלך
מכות.
|
הסערה האמיתית מתחוללת בתוכנו דווקא כשהכל רגוע, אלה המכות הכי
כואבות, אלה שנוחתות עלינו באותם רגעם שאנחנו בטוחים שאנחנו
הולכים לקבל ליטוף.
יום ראשון לאחר סיום שבוע התצוגה ביריד הטכנולוגיה זומנתי
למשרדו של אליקו.
|
היא הלכה הביתה, השעות הקטנות של הלילה הותירו את הרחובות
ריקים מאדם, רק היא נותרה ביחד עם מחשבותיה הבודדות . ניתן היה
לשמוע את פסיעות עקביה מהדהדים ברחבי הרחוב, בעוד פנס רחוב
בקרן הצומת ריצד . היא נכנסה לחדר המדרגות בבניינה , את האור
לא טרחה להדליק . ברגע
|
להבה זעירה עם שוליים צהבהבים ומרכז כחלחל עם גוונים של סגול,
נבער, הוא קירב את ראשו עם פיו אוחז הסיגריה ללהבה, בעוד עיניו
לא משו ממטרתו וידו השנייה המשיכה לכוון את האקדח לפרצופו.
|
נער המים היה התיק שאותו יותר מכל רציתי להגיע לעומק שורשו,
האינטרפרטציה שלו למציאות היה על סף הפואטית בדרך שבה הוא מצא
לנכון למזג כמעט כל דבר כאנלוגיה למים. בקיץ 1998 נער המים נטל
את חייו בידיו.
|
בתום ה3 שנים בית ספר נגמר. אילו רק ידענו כמה אנחנו טועים.
התיכון מסתיים, חלקנו נשארים בתולים, חלקנו זוכים להיכנס לתוך
קרב הסדינים, חלקנו נותרים לאסוף את רסיסי הלב השבור שלנו
מהרצפה הקרה וחלקנו זוכים לשותף לחיים
|
|
|
