|
Pour yourself into me, our time approaches
so near, that I sigh. What danger in such an
adorer? We dance and the music dies. We
carry them all away, as we glide through
their lost eyes. You lift me above myself,
with the ghostly lake of your mind. Arise
from your slumber in my arms. Your beauty
took the strength from me. In the meadows
of heaven, we run through the stars.
Romantic in our tastes. We are without
excuse. We burn in our lust. We die in our
eyes and drown in our arms.
(My dying bride)
עכשיו אני מבינה -
את בסך-הכול,
אובססיה רחוקה.
|
רק אני ו-
את.
ו-
אהבה.
אולי זה מספיק.
|
ואיך אדע כי את אוהבת,
כשאת עומדת,
בדרכי?
|
אין אהבה בלי כאב
אני זוכרת,
שאמרת לי
|
חלומותיי-
הם כולם, יוצאים במחאה נגדי.
כדיי להוכיח לי שוב,
עד כמה,
טעיתי
|
אני לוקחת איתי,
את כל השתיקות,
שלך
|
זה הרגע להיות
לעמוד שם וללמוד לשחרר.
זה הרגע שבו נופלות כל ההגנות,
וצריך לעצור את הדמעות.
|
הפעם אני לא אצליח
לצאת מזה בחיים.
|
אם נעצור לרגע -
נוכל לראות שכבר
שקט.
|
כבר אשפזו אותי,
אינספור פעמים.
והרעל שלך,
ממשיך לזרום לי,
בורידים.
|
כל חומותיי שהצבתי,
נשברו למגע גופך.
|
ערימות של שקרים
מתווספות לדפים ישנים,
לפעמים חדשים.
|
מבכה אני,
שירים שלא שלי.
פואטיקות רכות
המסתלסלות על לשוני
|
זה רק הלילה השני בלעדייך
צמרות עצים נעות בחוסר שקט,
מזהות את הבדידות.
|
כל רצונך היה דמי,
ידייך חפרו בתוך קרבי.
רוע מתחפר בעמקי נשמתך,
עוטף את כל גופך.
|
חיפשתי אחרייך,
בכל מחוזות לבי
ואת עינייך שביקשו פעם,
רק את המבט שלי.
|
שוב הצליל המוכר,
באוזניי.
והקול שלך,
לא מפסיק להתנגן לו,
ברקע.
|
זה הסוד מתגלה,
מתחת לכל המסכות.
הרגעים שהספקת כבר לשכוח, חזרו
הם רודפים אותך בלילות.
|
רק חלל שחור; עוטף
את מה שפעם היה -
אני.
|
ואני הפכתי אותך
לשיר אחד
קטן.
|
מחשבות שחוזרות וחוזרות על עצמן
רגש מתרסק לרסיסים כמו שבר כלי
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
החתול הרג את
הסקרנות.
אודיסאוס-דובר
חתולי הבמה. |
|
