|
הכל מסתיים בנקודה,
אין התחלה ואין סוף,
אין עבר ואין עתיד,
הכל כאן
|
הכאב הוא חלק מהשלמות, המודעות מחפשת את דרכה ממבוך הצער.
האותיות והמילים מנווטות בבטחון בים היגון.
העיניים פקוחות.
אני עוצר.
|
לפעמים זה נראה כי כל זה סתם קשקוש, הרי זה מה שזה. אני סתם
מנסה עוד משהו - נותן לעיפרון לצייר על הדף, מקווה שזה יעזור
להתמודד עם העצבות וכל מה שנכתב נכון במימד רגעי שבו הרגע עצמו
בוחר לשהות ורק שם. כשאני מודע לרגע אני יכול לשנות את המימד.
|
|
|
סיפור זה כמו
הרבה סלוגנים
יחד.
שיר זה כמו
סלוגן עם
חרוזים.
קומיקס זה כמו
סלוגן בתוך בועה
עם ציור.
מוזיקה זה כמו
סלוגן עם
מנגינה.
מחזה זה כמו
סלוגן עם
עלילה.
[הסלוגניסטית
המכורה] |
|
