|
הכל מסתיים בנקודה,
אין התחלה ואין סוף,
אין עבר ואין עתיד,
הכל כאן
|
הכאב הוא חלק מהשלמות, המודעות מחפשת את דרכה ממבוך הצער.
האותיות והמילים מנווטות בבטחון בים היגון.
העיניים פקוחות.
אני עוצר.
|
לפעמים זה נראה כי כל זה סתם קשקוש, הרי זה מה שזה. אני סתם
מנסה עוד משהו - נותן לעיפרון לצייר על הדף, מקווה שזה יעזור
להתמודד עם העצבות וכל מה שנכתב נכון במימד רגעי שבו הרגע עצמו
בוחר לשהות ורק שם. כשאני מודע לרגע אני יכול לשנות את המימד.
|
|
|
מול יופי
מהדהדים
הדים..הדים..הדים..הדים..הדים..
צביה שלא שומעת
טוב,מה? |
|
