|
סעו אחרי הרכב שממול... לא בטוח שתגיעו לאן שרציתם
להגיע.. אבל בטוח תגיעו למקום בו הייתם צריכים
להיות...
זאת היתה תקופה מאוד קשה בשבילנו, אבל שנינו חשבנו שאנחנו
מאושרים. לפחות קיווינו. הוא עם החלומות שלו על למכור תסריטים,
ואני... על האשליה שלי שבגלל שאני לא יודע מה לעשות, יהיה לי
הכי טוב שבעולם, בלי עתיד רק עם הווה.
|
ישבתי בחדר הגדול ההוא והיה שם הרבה אורות ניאון, ועל שולחן
קטן התבקשתי לרשום בכמה שורות את קורות חיי עד הלום בעזרת
מכונת הכתיבה הקטנה שהיתה שם. חיי אכן מלאי קורות, חשבתי,
קורות אלון, יסודות בטון, ביקתה מעץ, געגועים לטבע, שירת בלוז.
|
"כשהייתי חוזר מהעבודה בשגרירות בצרפת הייתי מאונן. כל יום בשש
בבוקר הייתי מאונן ובגם בשש בערב. עד שיום אחד פגשתי מישהי
ולקח לי שעה לגמור. היום אני גומר כמו כלום. שלופ עוברת שניה
ואני כבר גומר בפנים. הרבה מיץ זורם לי מהמעיים כשזה קורה".
|
תנסו לתאר לעצמכם מה זה להתחתן עם אהבת חייכם. עם זאת שתמיד
אהבתם, לגדל איתה ילדים, לגור איתה באותו הבית, לגדל יחד
שושנים בגינה, להזדקן ביחד. לעזאזל, יש מישהו שלא דמיין את זה
קורה לו? על מה אני מדבר, רובנו ראינו את זה קורה לפחות פעם
אחת בטלוויזיה.
|
"הוא ארס כזה, אסי, הוא דביל, כזה שאוהד את בית"ר י-ם וכזה
שצועק המון ואומר "ססססאמק", ו"ראבק", ו"דחילק", ו"בן-זונה",
ושורק כזה ברוורס לבנות שהיו באות למרפאה והנה בכל זאת, היה לי
עצוב שהוא הולך. לא בגללו, בגללי...
|
זוג כפות רגליים עטופות נעליים נטועות עמוק אל תוך מדרכת אספלט
אפורה. שתיהן מחוברות לגופו של גבר צעיר שהספיק לטעום קצת
עולם. לגבש בו דעה ניצחת. לנחש ולקבוע בתוך מוחו סדרי עולם
וחוקיות לסדר ולאי-סדר.
|
לפני שבועיים בדקו אם אני באמת יודע סטפס. האמת היא שלא רצו
לבדוק אותי, בסך הכל רצו שאני אמלא את תפקידי כמשיח ואבדר
אותם. לך תגיד למעריצים שלך שאתה לא באמת משיח, אלא סתם
פיקציה. אז התחלתי לרקוד סטפס. ובאמת האמנתי שאני יודע. למזלי
אף אחד מהם לא ידע סטפס...
|
"אני לא יכול להשתין עליך אני אוהב אותך..."
והיא היתה עושה לי פרצופים חמוצים. כל כך אהבתי אותה.
"אז אני יכולה להשתין עליך?"
"כן", אמרתי.. הרי אני אוהב אותה.. אני מעריץ את השתן שהיא
משתינה עלי.
|
ביום הולדת 20 של רובי, אף אחד לא זכר אותו. אפילו לא ההורים
שלו. הוא התעורר בבוקר. מוקדם. הוא לא מי יודע מה התרגש, אבל
בכל זאת... יום הולדת... גיל עשרים. בקיצור, הוא לא חשב שזה
סתם עוד יום. היה זה יום חופש ולא הייתה לו סיבה לקום מוקדם,
והנה בכל זאת.
|
"הלכת לאיבוד?", הוא שאל אחרי שלא קיבל תשובה על שאלתו
הקודמת.
"אתה בטח רעב", הסיק.
"יש לי ספגטי בבית... אתה אוהב ספגטי?"
ליטוף של חמלה העביר צמרמורת ביצור השחרחר כמו גם בידו הבודדה
של עידו.
|
אז ראיתי אותה עומדת בתוך איזה פריים ובוכה. והיה איזה משפט
משיר יפה שצבט לי את הלב וגרם לי לבכות. אז ביימתי אותה בוכה.
ביימתי אותי בוכה על הברכיים מפזז לי שאלות גורליות לחלל וכל
כך אהבתי את הפריים הזה ואותה עומדת בתוכו. אז לא צעקתי קאט.
בסוף הקאט צעק אותי.
|
באמצע הייתי אני. עם מצלמה קטנה, מתעד. לא ידעתי למה, לא היה
לי ברור בשביל מי. גם היה ברור לכל שבעוד מספר שעות הכל יגמר
והעולם לא יהיה כמו שהיה עד עכשיו. כל הסכסוכים יגמרו, כל
המלחמות תסתיימנה, כל המחלוקות יעלמו, דבר לא ישאר מכדור הארץ
האנושי והמפולג.
|
"אוקיי.. הנה זה בא", הוא אמר וסובב במהירות את המטבע.
מבטו היה מרוכז כולו במטבע המסתובב. והיא, עד כמה שניסתה
להתרכז ביופיו המרגש של המטבע המסתובב, מבטו המרוכז משך את
סקרנותה אפילו יותר.
|
ישבתי על הנדנדה בגינה, עם התה... השמיים היו כחולים עמוקים,
שמיים מוזרים לשעת הלילה המאוחרת הזאת. מאוד מוזרים. היו כמה
רצועות עננים עקומות וירח מלא.. כמעט. וכוכבים.
|
יש לי כלב דלמטי... אתם יודעים, שווים הון, טיפשים כאלו,
אוהבים לרוץ.. מלאים בנקודות.. חמודים לאללה. קוראים אותו
רקסי, כי אני הייתי בקטע של להיות דביל ולתת שם בנאלי, ועובדה
שזה עובד למה לאף אחד אין כלב דלמטי שקוראים אותו רקסי. מה
שהופך אותי לאורגינאלי.
|
תבין שכל האבסורד הכי גדול בהמלט זה שהוא, בזמן שהוא מדבר
מונולוגים מוזרים באנגלית, על אבא שלו שמדבר איתו, הוא גם שואל
אותך, יענו כאילו אתה באמת קיים בשבילו אם יותר כדאי להיות מלא
להיות. שזה אבסורד, הרי בן אדם כזה, הוא כבר מזמן בהילוך של
'לא להיות'.
|
ג'נט העירה אותי בפתאומיות אדירה כזאת שמאוד לא אופיינית לרוח
הנינוחה שהיא בדרך כלל משרה עלי. היה 16:00 אחרי הצהרים, והיא
צעקה באנגלית האוטנטית שלה כל-כך מהר שלא יכולתי להבין מילה
ממה שהיא אמרה. אולי מלבד כמה קללות שהיא הוציאה מהפה. ככה זה
אם האמריקאים האלו
|
"שלום, אני עוזבת ואני לעולם לא חוזרת. נמאס! שתתבגר תתקשר.
אסנת."
חיים התעורר בבוקר יום חמישי. היא לא הייתה במיטה אבל זה היה
מאוד הגיוני מבחינתו כי היא בטח יצאה לעבודה.
|
הידיים שלו קצת רעדו וכמעט שהפיל את ערמת המכתבים שהייתה בידו
על שביל הכניסה האפור.
בשלב מסוים עברה במוחו מחשבת רגיעה.
"חיים", הוא חשב, "תרגע..."
הוא נשם נשימה עמוקה ורועדת וניער את ידיו מהרעד.
|
הייתי צריך להעלם מחייך
כדי שתבכי עלי את בכי התמרורים
שהיה מוכיח לי אחת ולתמיד
שלמרות הכל את אוהבת אותי
|
אני זוכר את היום בו הבחנתי
באהבה ובפחד שלובי ידיים
רוקדים עירומים בין הבטן לצוואר
צוחקים בתשוקת חיים קולנית
|
אהבה זה לא פילוסופיה. אתה טועה כשאתה חושב שאהבה אפשר לקנות
ב- 89 שקל בסטימצקי כשהיא ארוזה בכריכה קשה, יפה ונוצצת. אהבה
זה הדבר הכי מכאני שקיים בעולם.
|
הייתה מסבירה לי מתוך מדריך הפרחים שלה את הקסמים שאפשר לעשות
עם עלי כותרת של יקינטון לבן. על הצורות שהטבע בורא, על
המושגים שהמציא המדע בטפשותו הרבה, רק בשביל לעורר עיניין
באנשים שמעדיפים להרדם.
|
על השולחן היה רק כוס קפה. וכפית כמובן. אהה.. ושכחתי, היה גם
קנקנון כזה לחלב ומפיות. וגם היתה מעפרה, קופסת סיגריות, מצית.
קופסא קטנה חמודה מעץ שבסנים היו המון שקיות סוכר וסוכרזית
ומפתחות עם מובילייזר ומחזיק מפתחות של פוקימון.
|
מצאה לה איזו מילה את הדרך החוצה. נדבק לה חרוז, נשזר לה משקל.
הם בנו לעצמם ביחד בית וכשהם נפרדו הם שרו לבד את הפזמון.
|
סנצ'ו: פיצ'י, תזכור, מאוד חשוב שתזכור את מה שאני אומר לך
עכשיו, תמיד, אבל תמיד כשיהיה לך עצוב, אני אהיה שם לעודד אותך
בסדר?
פיצ'י: בסדר.
סנצ'ו: תזכור!
פיצ'י: זוכר.
סנצ'ו: בשביל זה יש חברים.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
חתול?
כן, מאסטר
(סצינת BDSM
סוריאליסטית) |
|
