|
113346968
כשמה כן היא...
נולדה ב-1984 ובגלל שאין לה הרבה מה לכתוב על עצמה
והחברות התקשו לעזור, החליטה פשוט לצטט ספר אהוב:
" 'אגב, ינשוף, איך מאייתים tuesday?'
'פו יקירי',אמר ינשוף, 'כל אחד יודע שמאייתים את זה
עם two. אחרי הכל, זה היום השני בשבוע!'
'אה, אז ככה זה עובד?' שאל פו.
'אוקיי ינשוף', אמרתי, 'אז מה בא אחרי tuesday?'
'thirdsday' ענה ינשוף.
'ינשוף, אתה מבלבל הכל! היום זה היום שאחרי tuesday
וזה לא thursday!'
'אז מה זה?'
'זה היום!' צווח חזרזיר.
'היום האהוב עליי ביותר' אמר פו."
כיום- משוחררת, וזה עיסוקה המרכזי בחיים. כל היצירות
המופיעות פה נכתבו והועלו בתקופה שונה לחלוטין בחייה
ולכן לא כלכך מתחברת אליהן יותר... אבל תרגישו חופשי
להגיב עליהן בכל זאת.
גשם ליד ציורי מריה וישו התינוק
גשם בו אבירים עם חרבות וכידונים
מפלסים את דרכם בצאתם לקרב לפני מאות בשנים.
|
ילדה בת שש עשרה יושבת עם דמעות בעיניים
אך במקום לבכות על אהובה שעזב, ואחרת אהב -
היא בוכה עליו, על חייו
כי אהובה הוא חייל, הוא קרבי בלבנון
|
מתחבאת מאחורי שכבות של איפור
מול קהל שהוא כל העולם.
|
I can see myself opening the door and seeing him there,
waiting for me in the living room, and I'm going to him and
he hugs me and kisses me like no one else can
|
וכל השטות הזו של לבד וביחד... השחקנית עומדת על הבמה ולא
צריכה אפאחד. אבל הדמות הקטנה שבפנים, הפייה הקטנה ההיא, צריכה
מישהו שיאהב אותה. היא צריכה שהמשפחה שלה תחשוב שכל מה שהיא
עושה זה נפלא. היא צריכה שהחברים שלה יאהבו אותה המון המון,
יותר מהכל.
|
וכועס על עצמך, על זה שאתה יודע עמוק בלב שאם אני אקרא לך אתה
כן תבוא, כועס על עצמך על זה שאתה לא באמת כועס עליי, כי אתה
אוהב אותי ואני חשובה לך, גם אם אתה לא חשוב לי.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
ליפה זה לא
אוכל!
חרגול לכינה
נחמה |
|