|
'
'הדור, נאה, זיו העולם, נפשי חולת אהבתך
אנא אל נא, רפא נא לה, בהראות לה נועם זיווך
אז תתחזק ותתרפא, והיתה לך שפחת עולם''
היא הייתה חסרת אונים, קוראת בקול, נושאת שמיכה כבדה ותיק.
האנשים שמיהרו למלאכת יומם לא עצרו להקשיב לה. אני הייתי חייב.
|
ראיתי את המוות בתחנה המרכזית...
המוות התעצבן, ואז שלח יד לצוואר שלי.
|
החיוך שלה
משרה בטחון
שיפיג את הבדידות
ואתה רוצה אותה לנצח
|
באוזלת ידי מחבק אותך,
ומנסה להבין
מה קרה.
|
כל ערב, זכרתיך על יצועי,
הזיית פנייך
מרפאת אותי
מתלאות היום
|
השגח על הדימיון,
כוחו הממכר יותיר לך רק
את יסורי הגמילה.
|
ובסוף כתוביות
פולחות כזכר
שלא נשכח
|
אני כבר לא קורא
מילה מילה.
|
אם היתה לי ההזדמנות, להפגין את החלטתי,
לתקן את שגיאות ההמונים ולהורות להם את הדרך הנכונה,
לקבוע, בהנף לחיצה על הכפתור - מהי האומנות
|
חושב ששומע את הרינגטון שבחרתי בשבילך
ונזכר שהוא לא יצלצל יותר
|
ואני כאן כמו באמצע המדבר
אין שום תחנה באופק
|
הניחוח נשאר על הכרית
שלי
מסניף
ומדמיין
|
הדרך לא הייתה קלה, ואף פעם לא היו לי ממש "חיים". תמיד זה היה
הרבה עבודה, קצת אינטרנט ועיתון - ובסוף, כמו עכשיו, נרדם מול
הטלויזיה בסלון.
המחשבות האלה שרצות בראש שמתפוצץ גם ככה מכל הלחץ - בעיקר
כשאני לבד, בלילה, מנסה להרדם.
|
וכשהרגע הזה יגיע, אם הוא יגיע, שכבר אתה מרגיש שאתה לא יכול
יותר, ואתה חייב להכריע - כן או לא, לא מסוגל יותר לחשוב על
זה, אל תחייג את המספר.
|
הדפס של הרב קוק על טי-שירט
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
