|
כותונת פסים
עטפה גופך,
כה יפה וענוגה,
שיערך גולש
גלים, גלים,
ועורך כמשי רך למגע.
|
אין לי מנוס,
אלא להמשיך ולחיות,
אך אין נקי,
ממותך אחי
|
מחילה,
ביקשתי ממך,
אך הפנית לי עורף,
ושוב אותו החורף,
|
המוות,
קצר בחרמשו,
את חייהם,
של שישה מליון יהודים,
וכל העולם שתק,
העדיף להעלים עין.
|
|
|
ואז פתאום...
שמענו בום חזק,
ואנשים התחילו
לרוץ לכל
הכיוונים,
בהתחלה גם אני
לא הבנתי מה זה
ואחר-כך הבאתי
לאנשים מים... |
|
