|
יליד 1956 ,
כותב מגיל 20
לא הולכים ללונה פרק בשבת כי הוא עבד קשה.
לא מזמינים פיצה כי אין לה כסף.
הם תמיד מבטיחים ותמיד יש להם תירוצים.
|
הידיים שרואות את זיו פניך, שנוגעות בעיניים ומלטפות את
הלחיים.
ידיים של עיור יודעות לראות גם צבעים , ידעתם?
את צבע עינך אדע גם אם לא נתתי לו שם.
את צבעי עורך אחוש בידי , ארגיש בשינוי הגוון בין חורף לקיץ.
"הידיים שלי רואות אותך" אמרתי.
|
היום בו החלטתי למות היה גשום, בחוץ היה שרב וחום של 40 מעלות
בצל ובבית ירד גשם.
גשם שטיפטף מהתקרה, נזל מהקירות והרטיב את כל החפצים.
|
הם התחילו מתקדמים , הנער ניסה להבין כיצד הוא מתקדם למרות
שהוא לא מרגיש את הרגליים שלו נעות. הוא הסתכל למטה אבל
הרגליים מהברכיים ומטה הסתתרו בתוך קצף לבן של עננים.
" ואוו , מדליק, כמו בדיסקוטק " הוא אמר ורגע לאחר מכן המשיך.
"אה. עכשיו אני מבין, הגעתי לשמ
|
היה שקט בבית והיה שקט מאוד בחוץ.
האימא המשוגעת של פנחס הייתה עולה לשתות קפה עם האימא המשוגעת
שלי .
הן היו יושבות בסלון ומדברות .אני הייתי יושב על השטיח ומסתכל
על הן בעיניים חוקרות. אני עד עכשיו לא מבין למה כל השכונה
צעקה להן "משוגעות".
|
הפנסים הרסו לי ת'זריחה
הבתים הסתירו לי ת'שקיעה
|
הידעתם כי בחרתי בחופש.
גם בשם, גם ברוח.
|
וצריך להתרגל למצבים שלא אוהבים
ולקפה שלא מספיק מתוק
ולמישהי שהיא יותר מידי.
וצריך לבקש מאחרים לוותר
|
ייסורי תופת במסלולים קבועים
|
רוצה אותך איתי
זה יהיה טוב,
רוצה שנפרה אחד את השני
גם במחשבות ,ברעיונות.
|
הכדור התגלגל ונעצר מטר ממנו. הפנים שלו היו לבנות, פיו פעור
ואישוני עיניו קפואות כמו גולות .
איז'ו השיכור של השכונה שכב על הגב כשהכלב שלא זז ממנו
כשהסתובב בשכונה יושב לצידו כמו שומר.
|
פושטת חולצה צמודה, חצאית קצרה, חזיה אדומה ותחתונים
פרחוניים.
זמירה לא כדאי, תכבי את האור.
|
נישואין, בהשלמת גורל לחיים נוחים ומסופקים בחברת אישה אוהבת
לא מוכן לגעת בפחדים.
ויש המשך............
|
ילד בן 6 מביט בתימהון, חוקר ולא מסתיר.
בן 12 בגבול התמימות, מבין שיש דברים שצריך להסתיר.
בן 16 מסוכסך עם כולם ועם עצמו, שטוף הורמונים בלתי מאוזנים,
מביט בתאוות החולפות לו מול העיניים.
ובצבא... משועשע מכל הרעיון, משחרר אין ספור מבטים רבי עצמה
|
בערוב הימים, בגוף שבע ועייף, בקרבה מוכרת אבל שונה לחלוטין.
שואל שאלות אחרונות שאין להן תשובה.
החמצה?
השלמה?
פחדים?
ואולי תערובת של כולם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יום יבוא...
יגאל עמיר ממתין
בסבלנות |
|
