|
השחר העולה הבחין בעצבותי
הירח הלבן הלחין מחשבותיי
|
היא הייתה מתנת האדם
לבנה וחסודה
|
מלטף את שערי גן עדן בידי
מערבל את חושיי
המוות מתקרב לחושיי
עם העיניים לשמיים
|
שלשום ברח מתחת לגשר השבור
נפל לתוך מי הביוב העלובים
שלשום בא עם הרוח
שלשום בא עם הסתיו
|
האויר החלול סתם את ראיותי
העשן המחולל סגר את עיניי
|
|
|
לעולם לא תצעדי
לבד, גמבה!
זוזו לסטרי
לאהובתו
הסלוגניסטית,
רגע לפני ניסור
רגליה |
|
