|
תבוא מחר
הוא הציץ ושעון, הזדקף ובא לומר משהו, אבל מיד התחרט, ושוב
נשען על משענת הכורסא ושתק. השתיקה, הזכירה לי דברים שהיו פעם,
לפני שנסעתי. בעצם, אף פעם לא דיברנו באמת, ממש שיחה כזאת.
מוזר. הייתי צריך להגיע לרגע הזה כדי להבין את זה.
|
יש לך מנהג חתולי מטופש,
לחשב את קיצך לאחור,
וגם לפעמים, את שוכחת צבעים
ורואה את הכל בשחור.
|
דברים שכבר אמרנו,
מילה ועוד אחת.
כבר רצית ללכת,
אבל נשארת עוד קצת.
|
אל שדות של עצבות
מלאים דאגה
וגנים של אימה ופחד.
שוב חזרתי לכאן
מאתמול די רחוק,
כדי לחיות איתך יחד.
|
הוא יושב רוב היום ברחוב,
בוחן כל אחד בעיניו הגדולות.
לפעמים הוא פוגש חבר ישן
ונזכר יחד איתו בשנים היפות.
|
הייתה עוד נפילה,
לא שמענו אזעקה
ולא דווח על נפגעים.
|
שעה שלמה לא דיברנו,
אפילו לא כמה מילים
ואז פתאום הוא אמר "אני אבי",
אבל אני שמעתי יותר איברהים.
|
ברחובות שפעם הלכו לאט
היום נוסעים כל-כך מהר
|
|
|
מילא אני יכול
להבין את אלו
שקוראים את מה
שאני כותב
ומפרסם. אבל
הראש שלי מסתובב
מלחשוב על זה
שמאשר את
הסלוגנים שקורא
כל שטות שטרחתי
להכניס לריבוע
הכתמתם הזה
ואפילו למיין את
זה.
צרצר. |
|
