|
איפושהו באמצע שנות ה-80, שנת 86 ליתר דיוק, האדמה
רעדה ופלטה את היצור, שמפזר טרור כבר יותר מ-20
שנה.
בין נשימה לנשימה, עוד מחכה לחיים האמיתיים...
ממליץ לקחת כמה נשימות עמוקות לפני.
The roses, my perfect roses, I couldn't feel them anymore
|
הנה אני יושב לי כאן, מסתכל על הדלת ומצפה לראות אותך פותחת
אותה, נכנסת, מחייכת אליי ורצה ולחבק אותי.
|
הכעס שטף את הגוף שלי, יכולתי להרגיש אותו זורם במחזור הדם
מהלב אל כול וריד בגוף שלי, רציתי לקרוע את הדלת מציריה.
|
ליל שישי אביבי ורגוע, אחד מאותם ערבים שבהם לא חם ולא קר ויש
רוח קרירה שגורמת לך להעריך את העונה הזאת.
|
"...באותם הרגעים לא שמעתי דבר, מוחי התמלא בזיכרונות של כאב
ושנאה ששברה שיאים, אין דבר יותר חזק משנאה של אותו הדם..."
|
יערה המפוחדת כיסתה את עצמה בשמיכה, "כל זה חלום רע, אני
אתעורר, יערה, תתעוררי! תתעוררי אני אומרת לך!", היא חיבקה את
הכרית ועצמה את עיניה.
|
הרקולס התחיל לרעוד ולבכות, "אני הו...הולך לקנות לאמ..א שלי
כד קטן"
"הנה הטעות שלך, אתה לא הולך לשום מקום, תפוס אותו סמיילי"
ברנש ענקי עם חיוך מטומטם להפליא תפס אותו והפך אותו, צלילים
של מטבעות
נופלים נשמעו על הקרקע
|
"אין לי משפחה ואף פעם לא הייתה לי, רכושי הוא משפחתי, צא
מחדרי ".
|
"עכשיו אתה מבין למה עשיתי את זה, זה לא אשמתי, היא הניעה אותי
לעשות את זה, זאת לא אשמתי, אתה שומע אותי!?"
|
בכל יום הבוס שלו מגיע וטופח על שכמו, "הכוכב של החברה הזאת",
בזמן שהוא נותן מבט נלעג אל שאר העובדים, אשר עושים מה
שביכולתם, אבל פשוט לא מגיעים לקרסוליים של אילן פרידמן.
|
"קושי בהירדמות ומחסור בחלומות בימים הראשונים הינו דבר טבעי.
עליך להירגע. השליטה לא תוכל להתהוות במקרה והנפש נתונה תחת
לחץ או ייאוש. יש לעשות זאת לילה אחר לילה, עם הזמן הנפש תקבל
את המצב הקיים עליה ותוכל לקחת חלק פעיל בחלומותיך."
|
הגורל היה מיואש, ובצעד מעוות חשב שזוהי בטח אשמתה
|
מדהים איך הרגש של לאבד מחבר שני אנשים שאין להם כל קשר, שני
אנשים שיוצאים לחוויה שהם אף פעם לא ישכחו, אחד בורח מעצמו
ואחת בורחת אל עצמה.
|
מיכאל התעורר באמצע הלילה, במקום חלומות ורודים על מוניקה חווה
סיוטים על בחורות שמנות שמתרוצצות להן בביקיני על החוף. מיכאל
ניער את הראש, נשם כמה נשימות עמוקות וזרק את החולצה נוטפת
הזיעה שלבש על הרצפה.
|
אנשים עוצמים את העיניים
ובורחים אל השחור של עצמם
יוצרים לעצמם עולם דמיוני
עולם שבו יוכלו לחיות.
|
כשרכבת חולפת בתחנה, היא שורקת כמו הסוסים הבוערים ממרכבת
השטן, אף אחד לא יעצור אותה. היא מותירה אחריה רוח מלטפת
בדיליי, רומזת שהשיירה עברה כבר.
|
"פרופסור, אין זה נראה לך מוזר שאותו "ענן" מקיף רק את הגלקסיה
שלנו, זאת יכולה להיות עבודתם של ח... ח... חייזרים".
|
נכון יש ימים שאתה מרגיש שקוף?
מעכשיו זה לתמיד...
|
התעוררתי ושפשפתי את העיניים, מצאתי את עצמי שוב באותו
האוטובוס, שכוב בספסל האחורי בוהה בשממה האינסופית בחוץ.
|
השיעולים התגברו, והוא נאלץ למחות את הדם מפיו עם ממחטה. אט אט
היא איבדה את צבעה לאדום הטרי. הוא עצם עיניו, וחייך חיוך
מרוצה לעולם, ומבחינתו אין סיבה להמשיך בתירוץ הזה, שהשאר
מתיימרים לקרוא לו חיים.
|
אני שונא את העיר. רבי הקומות הסתירו את השמיים אחד אחרי השני,
מאיימים ליצור מגדל בבל חדש, גועל נפש מודרני, הדרך היחידה
לכנות את האדריכלות החסכנית הזאת. העשן וההמולה גורמים לכל אחד
מאיתנו להתחבר לתוך שגרה אפורה.
|
לקחתי את המעיל ואת מעט הכסף שאמא נתנה לי ורצתי, כמה שיותר
מהר, להתחבא ביער, כמה שיותר רחוק מהבית, ככה אמא אמרה לי, לא
אהבו ממש זרים במקום הזה.
|
אני מתגעגעת אליך, אני רוצה לראות אותך כאן, אין לי ממש אנשים
קרובים שאני יכולה לשתף אותם בהכל, כמוך.
|
"אני מקנא בכל האנשים קלי ההשפעה, שני כוסיות והם ישר נכנסים
לתוך שכרון מאסיבי ועושים מעצמם צחוק, הלוואי ויכולתי לעשות את
זה, לחשוב שהגוף שלי הסתגל לכמות הכוהל שאני מוזג לתוכו..."
|
הלב שלי הפסיק לדמם, הוא איבד את כל הדם שלו, את הרצון שלו
לעבוד, החלטתי לעשות משהו בנדון.
|
"יופי, התעוררת, מה דעתך על טיול קטן?".
|
צפיתי בשמש עד שהיא נמוגה אל מתחת אל קו האופק, כמעט בסוף דרכה
צבעה של השמש היה אדום, אדום כדם.
|
נראה שאלוהים מקשה עליי עם כל הרג שלי, אולי לשמור עליי בכושר,
אולי להסית אותי עוד יותר נגדו, אולי הוא משתמש בי כאס להתפאר
בו כנגד השטן.
|
I've cut my own wings
they're bleeding no more.
|
My Angel Face, my salvation.
|
Stay bright
my shining light
guide me through the uncertainty
in a world of emotional chaos
|
I've been tormented with pain
Screaming, moaning and cursing.
|
They both made a deal on me...
|
Just remember that I know
that it's hard, and it hurts...
|
The yellow-path fades out
As you pass on it, releasing drops of poison,
Tears of loneliness,
Tears of treason
I follow as the cursed
Right to your spider-web trap,
No thoughts,
No regrets,
Just hold me in your arms
And ease my pain...
|
Being strong, it's all about that
Being strong for the both of us
|
No matter how hard you'll try
|
I can feel you breathing
yet so afraid to touch...
|
Hold it gently,
it's more fragile than it seems
|
The fear of committing yourself to a never-ending cycle,
in good or in bad, no one can predict the future.
|
Maybe I've said everything...
|
No human reflection as the sun draws it's lines...
|
Pinch me just one more time with the needle...
|
Rewrite my history with blue-blooded ink
Make them all green of envy
As I bleed myself to the newborn
It will arise and take my place
Soul-crossed with you,
A perfect revenge
|
We had Snow today
We had rain today
|
decorating the naked moment,
bringing it to perfection
desperately trying to match your own.
|
A red burning phoenix, just like your hair
|
Promised I'll change,
Haven't I?
|
I've sailed across the seven seas,
Just to hear your voice,
The touch of your voluptuous lips,
A glimpse at your soul.
|
breathe me
and inhale all that
words are unable to describe
|
Believe in yourself
as I believe in you
|
No regrets, but memories...
|
Just stay brave...
And that's all...
|
"Don't be affraid"
She held my hand while i screamed out in pain
Unleashing each and every deamon
Exiling the hate out of me
|
while we move wildly
in the best dance I've ever had.
|
but that enought
i can't hold you all day
|
אלוהים אם אתה שומע
כל מה שאני רוצה זה שלום
רוצה לקום בבוקר וללכת בשקט
במקום להסתכל על כל אחד
|
בוקר של רוח מעוררת
עולה ומסעירה את הוילונות
|
אני אוהב אותך יותר בחורף
כשהגשם הוא הדבר היחיד שמטפטף...
|
אני מרגיש דקירות בלב
כמו מכה שלא עוברת
כאילו ירו לי ממש בעורק
הדם ניתז בגבול המטאפורה
|
אני מרגיש מפוזר ודהוי
מוטל על שלולית
בתוך הררי שלכת
|
לילות לבנים של חוסר שלווה
מטר של תמונות, זיכרונות
מתפזרים על הרצפה, בין עלי השלכת
|
יבוא יום ותכנע לאור השמש,
ואת תשובי אליי.
|
אני בוכה מפלים של דמעות שקופות,
שקופות כמו הרוח המלטפת שמרגיעה את עורי
בעודי רועד מן הקור העז אותו את מפגינה בכל פעם שמבטך פוגש
במבטי.
|
את תהיי שם
בכל פעם שארגיש צורך
לחלוק את נטל השפיות
מבלי שאזדקק לסימפטיה
|
הנה אני נעמד על המזח
צופה בים הסוער והמתרחק
איני יכול לשוט בו עוד
היו ימים שיכולתי, ימים בהם הים היה שלי
לא עוד.
|
רגשות מתערבבים מעל סדיני המיטה
ואני מייחל שיתמזגו גם מתחתיהם
|
כתבתי כדי להראות מעט אופטימיות
העלים נדפו עם הרוח המחממת,
שהביאה איתה זרעים טריים של אושר.
|
את מרוקנת את גופי מנוזל החיים
ומציירת איתו ציורים מדהימים
|
שואף ניקוטין מסיגריה שלא קיימת
בוכה אל הקירות...
|
והן שקעו וחלחלו על להיווצרות סדקים
ברצון מתפרץ לפגישת שפתיים
|
כל דמעותיה כבר עשו שלולית
אבל היא לא יודעת איך להפסיק
התקרבתי אליה, רק כדי לשאול.
"שברו לי את הלב, זה הכל".
|
מנסה לבכות
אבל העיניים לא יכולות
מנסה ללכת
אבל הרגליים רועדות
|
אומרים שהאהבה כואבת,
כמה טוב שאני מזוכיסט
|
אני כמו ברבור, מרקד על המים
אבל לצערי אין לי כנפיים
|
מה היה קורה אם
הייתי מסתכל לך בעיניים
ואומר את המילים
שכלכך רצית לשמוע
|
והיא יושבת, דוממת,
מחזיקה את ידו,
ממאנת לעזוב...
|
שכוב על זירת הקרב אשר אבד לי עוד מימים עברו,
חולם על תרועות ניצחון בעוד נושם את נשימתי האחרונה.
|
איך אפשר שלא לחזור
להתרפק ולהתפנק
על ימים נשכחים
|
נותר לשאול - לתהות,
האם גהינום קפא,
או שזה רק אני?
|
זכרי אדמה,
כי אנחנו שכחנו
|
כסף לבן תמורת עבודה שחורה
השתקפות של פנים בסכין מלאה דם
המצפון כבר מכאיב לי
אומר לי להפסיק
אבל אני הולך לפי הלב
|
עומד ומביט בו תחת אור לבנה
רואה אותך מתרחקת בתוכו, ובידך תקוותי
חד כסכין, נשארה לו מטרה אחת לפעום
|
הסתכלתי בחלון וראיתי אפור
חלון מלא בטיפות של גשם
טיפה אחרי טיפה פוגעות בחלון
יוצרות מנגינה של עצב
|
הסיבה השנייה, היא מקיימת את עצמה והיא יודעת מי היא,
אני לא אשקר ואגיד שהכול קל ופשוט,
אבל בלי הסיבה הזאת אין טעם לנסות ולהתמודד אפילו.
|
אומרים שאם אוהבים מישהו צריכים לדעת לשחרר אותו, אני לא הייתי
מוכן, אבל אני אגואיסט, אם הייתי יכול הייתי עושה זאת בעיניים
עצומות, הכול כדי שתהיי מאושרת.
|
היא סוחפת אותי אל המציאות שלה, המציאות שלי, זאת שרציתי ואף
פעם לא תהיה.
אני מעלה את שמיכת הפוך מעט יותר גבוה, מחייך חיוך קל ומזיל
דמעות מספר...
|
אני טובע בתוך ים המהול בדם ובדמעות, אני מושיט יד רועדת
ושבירה, אף אחד לא יכול לראות אותה, אף אחד מלבדך,
הצילי אותי!
|
"You have to play the game", לעזאזל! איך אפשר לשחק את המשחק
כשהמציאות מרמה? אני יורה כדורי 9 מ"מ, והחיים מחזירים לי במטח
פגזי 155 מ"מ, אז אני במנוסה מתמדת, מחפש מחסה - כתף תומכת.
|
יושב בצד המיטה, מקפל רגליים - להמעיט במקום
מותח איברים בשקט וצופה בך ישנה
|
אני עומד מצידו השני של הנהר, מביט בך, ממצמץ ללא הרף. מנסה
לעכל את מה שנדמה לי כדבר המדהים ביותר שראיתי מעודי.
|
הנסיעה לשדה התעופה לא הייתה ארוכה, בהתחשב שהזמן היה אמצע
הלילה. עלינו מהר למטוס שלא ידעתי אף לאן הוא טס, ניסיתי לגמגם
מילים ולנסות להבין מה פשר הדבר, אבל ההורים שלי השתיקו אותי
ואמרו שיהיה בסדר ואין מקום לדאגה.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
המשפט האחרון
לפני המוות:
"ששש.. ילדים
תנו לאמא להתרכז
בנהיגה"
זהו, גמרתי. |
|
