|
נולד בישראל וגאה בכך. לא שובר נורמות ולא מתכן
לשבור. אוהב מסגרות, כי הן נוחות. אם אפשר שיהיו
מאלומיניום.
בזמנו החופשי דואג שהוא לא יהיה חופשי.
שני דברים הם יקרי ערך חוץ מערך: זמן ואדמה. את
שניהם יש קצת. וככה זה עובד על פי חוקי הביקוש
וההיצא.
שלצופה טלויזיה נמאסת תחנה הוא מזפזפ. שלכם נמאסת
יצירה, אתם תקועים, במיוחד עם מודם 33.6. תחשבו על
זה...
עם התסכול היומיומי הזה אנחנו מתבגרים, לומדים לאכול לבד,
להתרחץ לבד, לקרוא לבד, לנגב לבד, אבל לא לומדים להסתדר עם
מברשת השיניים שלנו
|
בכל שש השעות של השעמום הטוטאלי חיכיתי רק לנקודת אור היחידה,
שהיא תעבור שם, רק תעבור, היא לא צריכה לחייך, לא להגיד משהו
משמעותי, רק לעבור, זה הספיק לי.
|
כשהיינו יוצאים, אני הייתי תופס איזו בחורה, או שתיים ונעלם,
בהתחלה גוטמן היה מחפש אותי, אבל אחרי כמה פעמים הוא כבר הבין
שאותי אי אפשר למצוא, הייתי מתאדה.
|
היא עמדה בתחנת הרכבת והביטה בכרטיסן, הוא היה בשנות החמישים
לחייו, מקריח מעט ובעל עיניים בוהקות.
|
בארות התחושה
מאבן כסופה של חול
ושל שתיקה
|
הרי ברור שכל הדרך חשבת האם את רוצה להמשיך איתי
וברור כי אינך, אך לא ברור לי מדוע.
|
פגשתי אותה במסיבת פורים, היא נראתה אותו הדבר.
ניסיתי לנגוע איפה שאסור, במקום שקרוב לליבה,
|
היא רק רוצה לגמור
שום דבר לא יעזור, לא יעזור.
|
מכיר אחת צילה
גרה בשכורה על גבול הרצליה
ההיסוס תוקף באופן קבוע
כל פעם שאני מוזנק בסוף שבוע
|
וצמה ארוכה וזהובה תחדור פנימה
ותתייצב אל מול עורי המתוח
|
את כמו כולם, בידיוק כמו כולם
נו אז מה?! גם זה לא כל כך נורא
|
רוח במפרשים גוררת אותי.
הלא נודע של עסק לא מוכר.
רעש מכונות בלתי פוסק.
זקן צועק.
|
ילדה יפה רוקדת באש של עצמה,
מכיר את אותה זקנה ש"שכחה" מהמצוקה.
|
פעם בירושלים,
כאשר אנשים גוועו ברעב,
|
אני לא מוצא שיר שמייצג את המצב שלי בצורה טובה.
קשה למצוא אחד שמדבר על חטא, על עונש, גמול, הבנה והפנמה.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
חרגול 1 לפרה2,
יש לנו שור על
הזנב!
חרגול מתכונן
לנחיתת אונס |
|
