|
נולדת בשנת אלף תשע מאות שמונים וארבע, לא הספקת
לעשות הרבה מאז, את עצמך איבדת מזמן.
אמתך מתענגת בין אצבעותיי
ומצחך נושק ברוך לשפתי
גופך קטן, מצטחק במיטתי
לאיבוד הולכים, אחת בשני
|
אולי זה האלכוהול, אני בספק
שמא אלו הנרות המאירים בחדוה?
|
נוגעת, חמה, מתאדה עם אותה צינה
בורחת, תמה, לא תרשה אכתים שמלתה.
|
טעות לעולם חוזרת
בפרקי זמן משתנים
שוב פעימות הלב והלחץ בתחתונים
|
שורה של שירים, בתור למכולת
אחד מבקש לבקר זבנה.
|
מי מלטף בצניעותך
מי מנשק תמימותך
מי עושה לך נעים ביד
מי מפרק אותך
|
על משענת ראשי, דמעה זולגת
בלילות, זאב אני ואין טרף
זוג אורות באישון ליל
|
בדירה שכנה
מיטה רועדת
אישה משתנקת
ילדה מבוהלת
|
אמא בשקט נכנסה לחדר,
קום ועור ילדון קטן
שוטף פנים, מצחצח שיניים
והולכים יחדיו לגן.
|
עודני יושב בצילך עיר דוד
סגור ומוגן בין חומותיך
ומרגיש כי את היא אמי
|
בכל תנועת אגן
עם כל דחיפה
והתנשפות גואה
דמותך מופיעה
|
מהרקיע הסתכלתי,
הו פרח שלי - פרח מוגן.
מרחוק התבוננתי,
הו ילדה יפה - הכי בגן.
|
השמש עוד יוקדת
בפטה-מורגנה חי
מתפלל לאל, הגשם שיבוא
|
עשה את הדרך החדשה, המוכרת
בין סמטאות וגרמי מדרגות צפופים
גרמו לו אי-שקט.
|
ירושלים, יפיך חום-אדום.
עתיק והיסטורי העמל, של אנשים-פועלים
זעתך זעתם עוד קורצת לי מבין החורבות
|
חמש, היא אמרה
חמש, הסכמתי
נשקתי בפיה, שניה לפני שקמתי
|
אפילו רגל שיניחו עליו
לקשור שרוך, אולי,
|
הייתי נכון להחנק מערוותך
שכל שערה שחורה מקורזלת תלפף שן ושן
וכדור קוצני וגס יתלה על ענבלי
|
אני מספיד, אתה בוכה
אני מכסה, אתה בוכה
אני מביט, אתה רואה?
|
עיניך חלון לנפש,
גוררות אותי ממיטת חוליי,
גוררות אותי מהקור הכחול-עמוק שאין ממנו לסגת.
|
זה לא מקורי, אני לא הראשון
למרות שבשבילי זה פעם ראשונה
איך נפלו גיבורים, בטח מאהבה.
|
ימים רבים מפרידים בינינו
ימים סוערים, עמוקים
שעות לכל ים, שעות לכל יום
ימים שלנצח יחלפו, יתיבשו
|
כשאני קורא את מה שכתבתם על מה שכתבתי
עולמי חרב עליי יען כי אתם לא הבנתם
ואני, אני לא מוצלח
ועוד שיר הולך, מהמגירה, לפח.
|
עלית לבמה ורעדת בקול שבור את השיר
הסתכלת בדף והצלחת רק מילים, שקט
חייכת קצת, נבוכה משחקת כבל של מיקרופון
|
חצאיות קצרות מתנופפות ברוח
בחום קייצי מורגש ודלוח
קוראות לי הן, דוד, בוא ותרגיש
אך בגובהי הנוכחי, אאלץ להשאר אדיש.
|
עלה נשר ממשב סתיו אחרון ונפל על כתפי, כשהפנתי את ראשי בשביל
לנשוף בו הרחק, לא ראיתי אותך, וכך, הספסל שעליו ישבתי, מיותם
ממך, נראה פתאום כל כך עצוב. מספר דקות לאחר מכן, מצאתי את
עצמי הולך לאורך שדרות בן גוריון
|
|
|
מתי כבר יהיה -
רימר נגד רימר?
ישו, אחרי צפייה
מונטונית
במערכוני גשש
כושלים
וחיוורים. |
|
