|
נדב טסלר, יליד 1976 מתגורר במרכז הארץ. בוגר תואר
ראשון במנהל עסקים מאוניברסיטת בן גוריון ועכביש רשת
יחודי.
אסופת סיפורים זאת נכתבה במהלך לימודיו והיא עוסקת
ביחיד ובהתמודדות שלו עם עצמו, כאשר החברה הישראלית
משמשת כתפאורה.
כרגע נמצא במנוחה צדדים אחרים שלו ניתן לראות במגזין
במה:
http://stagemag.co.il/Authors/1877
תודות:
לאלמור לנארד על מיאמי, לבורחס על היצירות הבלתי
פתורות, לבוקובסקי רק על הסיפורים הקצרים, לרומן
גארי על הספרים הראשונים, לעוזי וויל על האושר, לגדי
טאוב על מה היה קורה אםהיינו שוכחים את דוב, לראובן
מירן איש הצללים, לאשכול נבו על צימר בגבעתיים,
לרימונד קראבר על השיטה האמריקאית ולאתגר קרת על
המקוריות ועל הצבע.
תגובות, נאצות ומכתבי אהבה מתקבלים תמיד בברכה.
הוביל אותה לביתו שביפו, הוריד מעליה את הירכית ופרש אותה על
המיטה, ביקש ממנה לפשוט את החצאית ושם אותה לצידה ומעל הכל הוא
שם את הכומתה האדומה. הוא הביט בבחורה העירומה...
|
מה בסך הכל רציתי קצת סקס, קצת רומנטיקה, אתה כמו כל הגברים,
שוכבים איתי ואז בורחים, אף אחד מכם לא מנסה להבין אותי לראות
שבעצם גם אני זקוקה לקצת אהבה
|
יש אנשים שאומרים שלכל סיגריה יש משמעות, הסיגריה שאתה מעשן
מצביעה איזה בן אדם אתה. ווינסטון זו סיגריה לאנשים מיוחדים,
סיגריה עם אופי. נובלס, סיגריה של קיבוצניקים וחיילים בלי כסף.
טיים, טיים זו סיגריה של גברים בני ארבעים שמעשנים כבר עשרים
שנה.
|
מאוחר יותר קנינו בקבוק וודקה ועלינו אלי הביתה, הצעתי להנרי
לעשן משהו אבל הוא הביט לי בעיניים ואמר לי: "ילד, רק כושים
והיפים נוגעים בסמים, ואני לא שחור, אז תמזוג לי מהוודקה שלך".
|
"לחברה מובילה בתחומה דרושים מהנדסים בעלי מחשבה שונה,
לחברה דינמית דרושים צעירים בעלי תפיסה שונה"
|
"מה יהיה אתך, תגיד לי ,לא תתבגר?" הוא הרים את הגוינט הביט
בי, הביט בו ומעך אותו למאפרה, נדמה לי שגם טום וג'רי הביטו
בו בעצב מתוך מסך הטלביזיה
|
היום שהוא מבוגר ראובן חושב, שאם יש מטרה להגיע אליה, כל שאר
הדברים פתאום מתגמדים, אבל ברגע שמשיגים את המטרה, רואים שגם
כל שאר הדברים הקטנים הם בעלי משמעות.
|
הרדיו מנגן קלאסיקות רוק במאה ושש אפ. אם. הוא חולף על הירידה
לפורט לודרוויל, עוד שעה הוא יגיע לאישה שלו שמחכה לו באייליה.
הקסם השחור של סנטנה מתערבב בצליל הגיטרות, אי גוט בלק מג'יק
וואמן.
|
לאחר פיטוריו חזר לבית הוריו במושב, האוטובוס האדום של אגד
מסתובב בתחנה הישנה במרכז הישוב, חולף על פני מבנה הדואר
המתקלף והצרכנייה הסגורה. ארגז לחם ירוק עומד בודד ליד דלתה
הנעולה, מלא עד מחציתו בכיכרות לחם.
|
הוא חשב איך זה לשכב עם הבחורה הרוקדת, החצאית שלה מופשלת כלפי
מעלה, רגל ימין מקופלת ורגל שמאל שלה מונחת לו על הכתף, הצמיד
הכחול הזה שלה כל כל קרוב אליו, הוא נדהם מהמחשבה, ומיהר לסלק
אותה.
|
"שלוש?" שאלה "מה יש גם אחת ושתיים" הוסיפה בציניות, "לא שלוש
זה נחמד כמו שארבע זה חזק וחמש ממש עשה לי את היום" אמרתי בטון
נעלב, לא אהבתי שלגלגו על מדרג הבחורות שלי,
|
מתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ כתבו לי פעם שסיפור שנפתח
בתיאור מזג האוויר נועד מראש לכישלון, אבל עכשיו למי אכפת, זה
היום האחרון לחיי, ובאמת ממש חם היום. אני מוכן להישבע שזה
עומד להיות היום החם ביותר בשנה.
|
תחנת משטרה שהוקמה עוד בתקופת הבריטים: אבנים כבדות, ריח טחב
והיה קר הרבה יותר. הקור היה נדבק לאבנים, כמו מסטיק ישן שנדבק
למכנס ולא ניתן עוד לגרש אותו משם. המשרד כאן בתחנה נראה
סינתטי לעומת הזיכרונות הללו.
|
במובינג אתה נכנס לעולם הפרטי של האנשים למשך מספר ימים, אתה
רואה את הסודות השמורים ביותר שלהם אלה אשר אפילו חבריהם
הקרובים ביותר לא ראו, אתה הופך להיות חלק מהם.
|
יש דברים שלא מתקיימים כמתוכנן. לא משנה כמה פעמים תרגלת את
הדבר בעבר, או כמה פשוט העניין נראה, ישנם דברים שלא ניתן לקחת
בחשבון. במתמטיקה קוראים לזה תורת הכאוס, אבל אנחנו היינו
בעולם האמיתי ועד אז הכל דפק כמו שצריך.
|
הדבר שהכי מרגיע אותי זה לחתוך סברס, אתה מצמיד אותו בעדינות
לשיש נזהר מהקוצים, עושה חתך קטן כדי להסיר את הקצוות שלו, ואז
עובר עליו בעדינות לאורך, יוצר חריץ שדרכו ניתן להסיר את
הקליפה. אני יכל לעמוד ככה שעות לחתוך סברסים. העדינות זה מה
שעושה לי את זה.
|
אתה מחפש סרט בכבלים, משהו לא מחייב, אולי תעשה ביד יותר
מאוחר, פתאום העיניים שלך נתפסות בערוץ אחד, מספר אחת עשרה
בממיר שלך, מזמן לא הגעת לשם, משדרים משחק ישן של מכבי תל אביב
נגד צסקא מוסקבה.
|
בית עבודה, עבודה לימודים, לימודים בית מחזור החיים של האישה
המודרנית, היה חסר לי משהו, איזו מטרה או סיפוק עצמי משהו
שיחזק את הרצון שלי לקום בבוקר, ואני לא מדברת עכשיו על חבר,
אלה יותר על חיפוש פנימי עמוק יותר משהו שיגרום לי להתרגשות.
|
ההורוסקופ מספר לי על זמן שחלף הופך קשר מן העבר למושך יותר,
וגורם לכם להתעלם מהחסרונות שליוו אותו. למרות ההתעניינות
המחודשת שתתעורר, כדאי להיזהר מחידוש הקשר עכשיו.
|
אז הלכתי לי בשקט, מחזיק את המעקה של המדרגות, ובועט בקצה של
הנעל ספורט הישנה שלי במדרגה רק כדי לדעת שהיא שם כדי לא
ליפול, וגם כדי לא להעיר את הנרקומנים שבטח ישנים. הלכתי ככה
לאט לאט מדרגה מדרגה, איזה מזל שיש רק שלוש קומות בבניין.
|
גברים ברגע שאתה נותן להם אפשרות לדבר על עצמם הם לא מפסיקים,
בסה"כ שאלתי איפה אתה גר וכבר הוא מספר לי איפה הוא היה ביסודי
ומכאן לצבא עוד רגע הוא מספר לי על הטיול לדרום אמריקה.
|
"זוכר אני מסיבה אחת בשנת 1998 בה לתקליטן היה שם של בחורה,
היתה זו שנה לפני שחסרי האמונה אמרו שהתקליטן הוא, הוא אלוהי
המסיבה."
|
"עסוק בן אדם" שאלתי אותו.
"אח שלי, שעה אני מנסה לכבות את האור במקרר, כל פעם שאני פותח
ת'דלת הוא נדלק מחדש"
"עזרה, אח שלי, אני צריך טובה בן אדם"
"וואלה, מה הבעיה?"
"קפוץ לכאן, נדבר על איזה ראש"
|
"אתה לוקח את הפרח אחי מפורר אותו אתה שומע אותי מפורר אותו לא
צריך מספריים לא צריך שטויות תפורר אותו מעל חתיכת עיתון או
נייר תוציא את הזרעים הגבעולים וזהו אני בדרך אלייך".
|
בית החזה עולה ויורד, חדר המדרגות סובב סביבי, עוד קומה ועוד
קומה, ארונות חשמל מסמנים לי את תחילתה של קומה חדשה, בית החזה
עולה ויורד, עולה ויורד
|
אל הארכיון האישי (26 יצירות מאורכבות)
|
איך שוברים
שיא?
מתחילים בספרינט
ומגבירים לאט
לאט.
b+ |
|