|
את צרובה בנפשי
חקוקה על לוח לבי
אבל תווי פנייך כבר מיטשטשים.
האמנם לא אראה אותך שוב?
האם את שומעת, רואה?
... כנראה שלא, אבל גם זו לטובה
הרי לא הייתי רוצה לפגוע.
ואם כבר פגעתי... סליחה.
רציתי רק לעמוד שם מול החיוך הזה לנצח. להיות שם עם הפקידה
והחיוך ולא ללכת לשום מקום. תבינו, זה היה חיוך קטן ומנומס,
אבל הבחורה הזאת...
|
|
|
פגשתי עכשיו
מישהי, שחודשים
שלמים הייתה באה
רק לדף האחורי,
ולא מתעמקת בכלל
בכל האתר הגדול
והמעיק הזה
שבנוי מסביבו.
לצערי, היא
התקלקלה והתחילה
לקרוא גם יצירות
באיזה שלב, נו,
ניחא.
צרצר. |
|
