|
את צרובה בנפשי
חקוקה על לוח לבי
אבל תווי פנייך כבר מיטשטשים.
האמנם לא אראה אותך שוב?
האם את שומעת, רואה?
... כנראה שלא, אבל גם זו לטובה
הרי לא הייתי רוצה לפגוע.
ואם כבר פגעתי... סליחה.
רציתי רק לעמוד שם מול החיוך הזה לנצח. להיות שם עם הפקידה
והחיוך ולא ללכת לשום מקום. תבינו, זה היה חיוך קטן ומנומס,
אבל הבחורה הזאת...
|
|
|
