|
אחרי זה, כבר לא יכלו להגיד דבר.
|
עברה לה כבר שנה
והכאב עוד לא עבר
לא יכלה לסבול עוד
|
הפראנויה הזאת נכנסת בי כל פעם מחדש.
קולות הנפשות המהלכות בבית מזכירות לי את צורת הליכתו בתוך
המקלט.
המים במקלחת מזכירים לי איך שטפתי את עצמי רק כדי להסיר את
הזכרון כביכול ממני.
|
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
