|
השעה חצות והירח נופל דרך החלון שלי
אני חושבת שזרמי הירח שוטפים הלילה כי אני מרגישה
שהלילה ימשך לנצח, למרות שכבר הרבה זמן לא ישנתי
באמת.
השמיים נראים בהירים כרגע אבל אני משערת שזה לא
להרבה זמן, כי כבר עכשיו עננים מתחילים להאסף
באופק.
הלילה הולך להיות שקט, כנראה.
dark sky
אני מתיישבת על מעקה ההפרדה בין הכביש למדרכה נדחקת בין כל
הילדים והתיקים שתלויים עליו.
הן עדיין לא ראו אותי ואין לי כוח לחייך ולהגיד שאני עייפה
ושהכל בסדר, ושאז הן ישאלו אם דברתי איתו באוטובוס ואני אגיד
שלא, ושאני לא בטוחה שאני רוצה.
|
בגרביים לרגליה חולצה קיצית ומכנסי טרנינג יצאה מרגרט למרפסת.
שמש של תחילת מרץ חיממה את המרפסת, ואת השולחן המכוסה מפה
לבנה. קרני השמש שיחקו בכוס הזכוכית שאחזה בידה מרגרט, שבדיוק
סיימה לערוך את השולחן. קשת עליזה הוטלה על השולחן כשמרגרט
הניחה את כוס הזכוכית
|
שוב אני מוצאת את עצמי באותו הריטואל המוכר, השחוק, שלי.
יושבת על חומת אבן ישנה המשקיפה לרחוב, מתבודדת שהגלתה את
עצמה מרצון מהמסיבה.
פס אור סגול מסתנן מבעד לדלת, ואתו קולות של ריקודי סלואו
מסורבלים ורגליים נגררות.
|
כל אנשי הרכבת כמו עברו לדבר ליד החדרון שלה. היא שמעה את
שקשוק עגלת הדיילות שעוברות בתאים, הפותחות את דלתות התאים
ומציעות כיבוד ביוקר.
היא מנידה בראשה בעייפות והדיילת יוצאת.
על אף יופייה תמיד ידעה שאנשים לא רגילים אליה, נועצים בה
מבטים
|
רק צליל קולך
הנופל כפתותי שלג על ליבי
רקאותו אני שומעת, מחפשת
אתה אהוב ליבי,
אהוב נפשי,
אביר געגועי
מי אתה?
|
עלה ירוק לכוד בחלון
כהזיה משרבב ראשו דרכו
בין ערות לחלום,
|
אני לא רוצה בכלל
שוב לייחל
לגוף הנצמד אלי
לעיניים להתבונן בהן בגנבה
|
מנסה לתפוס במילים
את מחשבותי
המהבהבות בתוך חושי
וכבות לאיטן
|
מנסה לתפוס במילים
את מחשבותי
המהבהבות בתוך חושי
וכבות לאיטן
|
פתאום מצאתי איזה שהיא שלוות בינים שנגררת בין החברות שלי עם
לירון ועם קריסטינה ועם סיוון משאירה חללים של ירידות הדדיות
ביני לבין יאיר ושל שתיקה אפופת צפיות ביני לבין אדיר, שאני
עסוקה רוב היום בלהראות לו כמה אני שונאת אותו , מתוך רצון עז
שהוא יסבול.
|
אני משערת שאני מנסה לכתוב את הפרדה שמעולם לא הייתה לנו,
ושבמקומה בה ריחוק שניתק בינינו והפך אותנו לזרים.
אני די בטוחה שאת המכתב הזה אני כבר לא אשלח, אבל בכל זאת יש
לי פה בול ומעטפה ועט, וכל כך הרבה זיכרונות שוטפים אותי פתאום
|
לעיתים אני מרגישה כמו השדים בקטע האחרון של"פנטסיה" של וולט
דיסני.
יצורי להבה המתנועעים על כף ידו הפתוחה של השטן, משתנים עם
האור המשתנה.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
יוצאו הגושים
המציקים מהקצפת
של המילקי!
ויפה שעה אחת
קודם |
|
