|
כן, אני עדיין חי, רק לא רשמית.
אך זו הודעה רשמית - מאסתי.
כשאנשים לא טורחים עוד לקרוא,
כנראה שהמצב הגיע לקיצו.
מי שירצה למצוא אותי - ימצא. ומי שלא לא.
ולמרות שאני לא כאן פיזית - אני עדיין מגיב חזרה.
All things move toward their end"
All things move toward their end
."Of that you can be sure
(Cave - the one and only)
התעוררתי לקול טיפטוף. הייתי שרוע למרגלות עץ שקמה מעוות שטבל
את שורשיו השרופים בנהר רחב של דם. לא היו שמיים כי אם קירות
של מערה תת-קרקעית, אך כל האוויר היה אדמדם וחנוק, ריח של מוות
וחורבן.
|
שוב ברק והוא ראה את הדמות מתקדמת אחריו,
ידה הימנית שלוחה קדימה.
ואז היא נעלמה שוב. הוא התחיל לרוץ.
מביט אחורה מדי פעם. מעליו געש הרעם.
משתדל גם לשים לב לדרך; מעידה. הוא נפל על כפות ידיו.
האדמה הייתה בוצית ורטובה והוא הרים את עצמו במהירות ככל שהיה
י
|
חשבתי על קריסטין, עינייה האפורות המביטות בי, חודרות דרכי,
כמו האפלה הסוררת בחוץ. רציתי לראות אותה שוב, רציתי להרגיש
אותה,
לחוש את שפתיה.
|
הבובה הבלויה שכנה על המדף המאובק
עינייה כפתורים, עקורים; ונותרה היא עיוורת כסומא.
טלאים שניסו להחזיק את גופה, קרסו ונבלעו בתכולתה
שיערה, כבר אינו אדמוני ביופיו
|
בעודו מביט לאחור מפעם לפעם - ברק מבעיר את השמיים ופיטר רואה
דמות שעם הברק נעלמת.
פיטר מביט לאחור והברק חושף דמות מעורפלת מרחפת לכיוונו, כפות
רגליה בצורה אנכית, נגררות על הבוץ, ידה הימנית שלוחה קדימה
והיא שוב נמוגה ביחד עם הברק.
|
ג'ולייט. עורה החיוור חש כמיהה ניצחית למגעו הקר.
יופיה היה מסתורי ואניגמטי. שערה השחור זרם כיצור אורגני
המתפתל בנבכי האינות. בעוד היא מביטה בעצמה, בדמותה ובצלמה,
עיניה האפורות שיקפו מבע ריקני ואבוד.
|
משהו התפתל שם, משהו שחי במים הרבה מאוד זמן.
היא פחדה ממה שהסתתר, שנחבא; היא פחדה ממה שאולי העירה, משהו
נורא שחשה ששפיותה לא תוכל לעמוד במראהו.
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
יש אנשים
שמדברים עברית,
יש סוסים שלא
מתים. חפש
במימדיון.
מישהו שצריך
להפסיק להציע
סלוגנים לבמה. |
|
