|
ילידת נובמבר 85', אחרי צבא והנדסאית, אחרי טיול
למזרח, מוכנה לחיים האמיתיים. כבר לא אותה ילדה
שהתחילה לכתוב כאן.
מוזמנים להיכנס ולהגיב כאוות נפשכם :)
"כי בחיים הכל עובר, מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר זה האמת שלך
לא, לסלוח זה לא חולשה, נצור אהבה בדרכך
ודע את כל הסובב אותך"
(שיר בעיפרון/בית הבובות)
היא שנאה את החיים בעיר. לדעתה העיר היא מקום מזוהם וטמא, לכן
ברגע שהוריה עזבו את הארץ היא עברה לכפר הזה, להיות קרובה יותר
לטבע ולסוד החבוי בו. יום יום היתה מטיילת על שפת האגם. מימיו
כחולים-סגולים הם וצלולים מיין.
|
היא עמדה בהיכל הגדול והריק, מביטה דרך החלונות הגדולים
העגולים. העיר היתה שוממת, אף יצור חי לא היה בחוץ, גם לא
הצרצרים. צמרות העצים נעו בכיוון הרוח, והיה נראה לבקי שהעצים
זזים מהקרקע לכיוון הפרברים. השמיים היו שחורים וצלולים, לא עב
ולא כוכב הופיעו בשמי הקט
|
"הכל בסדר? טום? ניגנו שלושה שירים בסה"כ, יש לנו עוד שלושה.
אתה מרגיש טוב, או שאולי נדבקת ממייקל?" גאווין שאל את טום
בהפסקה הקצרה שלקחו. "יש לי תחושה רעה, אני לא יודע למה זה
קשור. ראית במקרה את לורה? היא הבטיחה שתבוא" טום נראה מודאג
יותר מתמיד.
|
אני אבין לחלוטין אם תסרבי. אחרי הכל, אני מופיע כאן, רוח
מהעבר, ואני לא רוצה לקחת לך את חייך. אני לא מגביל אותך בזמן.
|
I don't wanna be here
It's a waste of time
I just want you with me
I want some peace o' mind
|
אני לא בן-אדם מאמין
אבל בכל זאת קראתי לאלוהים
הוא לא ענה
|
אבל זה עוזר לי לברוח מהמציאות המרה
ואם אני לא מצליחה לפתור בעיות
אז אני פשוט מעבירה בשתייה את הצרות
|
קורעת אותי מבפנים
שוברת אותי לחלקים
משאירה אותי מדממת על הרצפה
לרסיסים של תקווה
שלא תשוב עוד
|
טלפון לבנק, ביטוח לאומי קיצץ לי ת'משכורת
חבל, עכשיו זה פחות חולצה מכופתרת
|
אני לא ישנה בלילות בגללך
אתה בא אליי מתי שבא לך
|
זה לא פייר, ותקן אותי אם אני טועה,
שבכל מקום עולה מולי דמותך
אני רוצה להפסיק לראות את אותה תמונה
אני כבר לא שלך
|
נסגרת בתוך קופסא, או יוצאת לתוך בועה
אין דרך לברוח ובטח שאין דרך חזרה
|
כמו קרח -
לבנה וצחה,
ידיה שמוטות -
פניה חיוורות
|
היה עדיף אם זה לא היה משתנה
לפני חצי שנה כשנעשה מעשה
אז לא הייתי מגיעה ליום הזה
והייתי ממשיכה
|
אני עכשיו הולכת
לאן שייקח אותי הזמן
|
ילדה שטרם התבגרה
עדיין קטנה וכבר בצבא
אבל בקרוב זה לא ישתנה
אני אוהבת את המצב הזה
|
הילדים צורחים
ההורים כואבים
הילדים מתאבדים
ההורים לא משתלטים
|
גרדו את שכבות הצבע
ותראו שכל העולם צבוע
מתחת - הכל חיוור
|
דקירה חדה, כאב מתוק
דקירה קלה, ועוד יותר עמוק
|
היא מיוחדת
יש לה יותר משימוש אחד
|
גם אם נרצה - אסור לנו
גם אם ננסה - נפגע בעצמנו
זה לא ילך אתה ואני - שנינו
רומיאו ויוליה - זה אנחנו
|
רק תיגע קלות בגופה
ותרגיש את זה מיד נספג בעורך
|
אולי עוד תורנות
ואולי עוד יום עצלות
|
אני לא רוצה למות, לא מגיע לי
או שאולי כן?
אני נשבע - זה הם... זה הם!
|
למרות שעבר די זמן, ואני כמעט בטוחה שכבר שכחת את שמי, הרי אתה
מחליף בחורה כל כמה ימים; ולמרות מה שהרגשתי כלפיך בעבר, הרגשה
שלא השתנתה עד אשר התחזק הקשר, ועד אשר התפוגג כפי שהתחזק;
|
תראי כמה כוויות יש לך בגוף... כמה צלקות! שהאל ישמור, איך
עשית לעצמך כל כך הרבה נזק. ובשביל מה? זה היה שווה את זה? כן,
את אומרת... מה אני אגיד לך, תעשי מה בראש שלך. רק אל תבואי
ותבכי לי אח"כ שכואב לך. תראי כמה צלקות יש לך בפנים.
|
ביום שישי אני קוראת גם כתבות במוספים השונים ועוד את העיתון
המקומי. ואני רואה קומדיות בשביל לעודד את רוחי. לרוב אני לא
במצב רוח מרומם במיוחד, בעיקר לאחרונה, ואני צריכה דברים
שיצחיקו אותי לצד המציאות שאני מתעוררת אליה.
ואם כבר מדברים על מציאות...
|
אני יושבת כאן, בחשיכה
משמאל - כוס מים, מימין - סכין חדה
אני יושבת, לא בוכה
יושבת ותוהה באפלה
|
אל הארכיון האישי (107 יצירות מאורכבות)
|
|
אני נכנס
לשירותים ומסתכל
על הקיר ושם
כתוב:
מה אתה מחפש
בדיחות על הקיר
כשיש לך אחת
ביד.
הם לא ידעו כמה
הם טועים. |
|
