|
הכל התחיל בשנת 1987 כשההורים הביטו ביצור הקטן הזה
שהרגע פתח את עיניו וחשבו לעצמם "אוף, רצינו בן",
על מנת לרצותם ניסתה הילדה לעסוק בתחומים רבים ככל
האפשר: דרמה, עיתונאות, קולנוע, בל(א)ט ואומנות.
אחרי שעברה בתי ספר מרובים, עם מגמות שונות,
הבינה לבסוף שהמבט המאוכזב על פני הוריה לא יעלם
לעולם ומכאן נולד כישלון נוסף שלה- הכתיבה.
(אחרי הכל איכשהו צריך לממן את הפסיכיאטר...)
שיגיד לך חבר - לא מהימן,
אל תאהב אותה, היא אבודה מזמן
|
היה ערב קיצי כחלחל
טיילתי במצב רוח מעורפל
ולפתע היא פסעה לקראתי
או ילדה או שדימיינתי
|
"אני אוהב אותך כאלף שמשות"
"אני הבנתי את הכל ואבטיח להשתנות"
"אני בוכה בלי הפסקות בלילות"
"בלעדיך אני לא רוצה יותר לחיות"
|
|
|
כולם,
אבל כולם,
מכלילים.
עובדה. |
|
