|
"דארין להב" הוא שם העט שלי, בחור בן 21, שמשרת
למחייתו בצבא ההגנה לישראל. השם זהה לשמה של דמות
בסיפור שלי, אבל על זאת בהמשך.
קצת היסטוריה : אני עבדם הנאמן של העט והמקלדת מאז
גיל 15, ומאחורי מספר שנים של כתיבה בפורומים שונים
באינטרנט. מי שמכיר אותי משם יזהה מיד את שם-העט.
בשנה האחרונה לקחתי שבתון מכתיבה, בעיקר תודות
להכשרה שלי ושאר השינויים בחיי וכיוב'.
אז למה אני כאן? אני כאן, כי רעיונות שמסתובבים בראש
כבר שנים צריכים לצאת לפני שיהיה מאוחר מדי. אני כאן
כי אחרי ארבע שנים של כתיבה באנגלית, הבנאדם מבין
שעברית היא שפת האם שלו ולא יעזור שום דבר. אני כאן
כי נראה שפורומים מקוונים כמו במה הם המקום היחידי
שבו סופר מדע בדיוני יכול לפרסם בישראל.
בעיקר, אני כאן כדי לפרסם קטעים מסיפור שאני עובד
עליו כבר המון זמן, שם זמני 'קרן ירח' (פתוח
להצעות!). באתר שלי תוכלו למצוא קצת יותר פירוט,
מאחורי הקלעים, ועוד. בסופו של דבר, אני מקווה
לכתוב ולהוציא לאור רומן מד"ב רציני בעברית.
"לא כל מי שכותב שירים הוא משורר", אבל כל מי שכותב
רוצה לשמוע את דעתם של אחרים. אני מאוד אשמח לכל
תגובה, אפילו 'קראתי והיה בסדר'.
בתקווה שתהנו,
"דארין"
רציתי לספר לה בשנה הראשונה. גם בשנייה. אבל פשוט לא היה לי את
האומץ, וגם לא הכרתי אותה מספיק טוב. כל פעם ששקלתי להגיד
משהו, הלב שלי התחיל לפעום במהירות כפולה אבל הדם סירב להגיע
למוח שלי, והתחלתי להזיע כמו נאזרון ארקטי או דוב שלג באמצע
מדבר סיני.
|
"תאר לעצמך מצב כזה : סיימת בית ספר, ואין צבא, אין מלחמה, אין
כלום. מה אתה עושה?"
"הולך ללמוד." הוא ירה מבלי לחשוב. "אולי קצת עבודה לפני. אז
מה? אני לומד קצת תוך כדי עבודתי, ואני אשלים תואר עוד שנתיים
כשאשתחרר. אסון גדול."
"כן, אסון גדול."
|
בכל ילד מתחבא היצר הזה, יצר ההרפתקנות. בשביל גור, הרפתקנות
הייתה ללכת ולצפות במעלית בהיחבא. אחרי סוף הלימודים בבית
הספר, היה הולך לטייל בקומה, וכאילו בטעות מגיע לאולם המעלית.
אז, היה מתחבא מאחורי ארגז מטען ריק בקצה האולם, וצופה במעלית
שעה ארוכה.
|
בצינוק הכי עמוק ומאובטח בסטרשנובה כלואה רק אישה אחת.
היא כלואה כי היא היתה בעמדה הכי מסוכנת לשלטון הדיקטטורי
שמושל באסטרואיד ובמוחותיהם של מליונים.
היא היתה שחקנית קולנוע...
|
"כן, היית מעדיף לראות אותה נזרקת לחלל בלי חליפה, הא?!"
הקול החדש היה שייך לבחור צעיר, בשנות העשרים המוקדמות לחייו.
הוא היה נמוך, והדבר הראשון שהבחנת בו הוא שעיניו בצבעיים
שונים - חום וירוק. על הגישה החצופה הזאת, הייתי יכול לתת לו
תלונה, וזה היה מפתה.
|
"ראה, אנחנו התנדבנו לשירות מילואים נוסף כדי לשמור על החיים
של הילדים שלנו, לא על אנטנות של סלקום." סיכם המילואימניק
המבוגר בפשטות.
|
דמות רפאים של אותיות תלת ממד זהובות הוקרנו במשדר-הולוגרמות
סנטימטרים ספורים מעל הדלת. 'הוצאה לאור פלטפורמה', אמרו
האותיות, וריח של נייר גולמי נדף מהם. מתחתן היו אותיות קטנות
יותר שאמרו 'מתמחים בספרות מקור'.
|
כשהיו שואלים את רבי זילכיהו הלוכסמבורגי מניין לו מניין והוא
במדינה עם אוכלוסיה יהודית חד-ספרתית, היה מספר סיפור מעניין
שמסביר לא מעט.
|
תארו לעצמכם את ההלם וההתרגשות שאחזו בכדורץ הארץ, כאשר התברר
לנו שהגזע הכי חדש בברית מקבל את נשיאות הברית - עד שימצא גזע
חדש יותר שיחליף אותו! אנחנו, בני האדם, מנהיגי הגלקסיה!
היקום לא יודע עם מי הוא הסתבך...
|
"בקושי היה ניתן להבחין בפרטים דרך החופה של הספינה שלה. גוף
קטן ושברירי, מוגן על ידי חליפה פלסטית צמודה וקסדה ומוקף בכלי
האימתני עד שנראה כאילו היא רק עוד חלק ממנו."
|
|
|
"היא רק רואה
אותי, היא מרימה
שמלה"
אמר עיגול המים
בעומק האסלה |
|
