|
יליד סוף שנת 85 בן 21 בקרוב מאוד. חייל בשרות צהל,
במסגרת החה"ן. ומאוד מרוצה מהתפקיד שלו. אוהב לקרוא,
לבשל לאפות, לתפור ולשמוע מוזיקה.
מתעסק ללא הרף בRים. משהו באירגון, העשיה והביצוע
יחד עם המשחק עושה לו את זה.
יש שלושה מחמאות שהוא קיבל בשנה האחרונה שעוזרות
להבין מי הוא:
1. "אתה בן אדם מושלם." - אלון ריכטר לוין
בסוציומטרי שנכתב עלי כשעוד שירתתי כמפקד.
2. "אתה בן אדם שמביא שלום" אחרי שפלסטינאי אחד עבר
אצלי במחסום
3. "אתה יודע לעשות טוב לבחורות" - מפי ידידה.
הפסיק לכתוב מסיבה כזאת או אחרת. שומר על הדף הזה כי
הוא מזכיר לו נשכחות. אומרים שבשחרור המוח נפתח
מחדש, אולי אז הוא יחזור לכתוב.
שלכם, ושלו, אורי.
זה היה בחופש הגדול, לפני כיתה ט', לא ממש חשבתי על בית הספר
אז.
הייתי על החוף, זה היה חוף חביב, הייתי שם עם כמה בני דודים
ודודים שלי, וכמה חברים שלהם.
|
אירוני.
התחלתי לקרוא על המגדל, קלף הטארו והודיעו לי שהיא מתה.
המגדל מייצג את התמוטטות כל מה שקיים, וזאת הייתה הרגשתי, וכך
אני מרגיש.
|
Reality is reality,
I cant draw.
The only thing i can do,
Is to remember you.
|
Until now you were my princess,
And I was your knight.
But now you've asked me
Asked me to find myself another,
Another princess
|
אחות לא אחות, אח לא אח.
סתם קיימים,
ביחד לחוד,
לא מדברים.
אח לא אח, אחות לא אחות.
|
מטייל אני
בנבכי נפשי
מחפש ולומד
על עצמי.
|
כל הזמן חושב, מוחי קודח ופועל,
עובד שעות נוספות,
תמיד קרוב להתפוצצות,
ואז מפסיק.
|
את עפת אלי,
כמו פרפר
יפיפה,
וצבעוני.
|
שם, אני לא אסבול,
לא התעצבן,
לא ישנאו אותי,
ואני לא אשנא
|
לפעמים אני רוצה להגיד לך: "שכחי מהעניין זה לא כאילו שאכפת לך
ממני, מאיתנו."
אבל אני לא רוצה, אני עדיין אוהב.
למה? את לא מתקשרת, את לא שם, את לא מציגה חזות אפילו קטנה של
ידידה, אפילו קלה.
|
די, לא רוצה יותר, אתם כל הזמן מבקרים, ויש לכם משהו להגיד על
כל אחד ועל דבר, מספיק,
נמאס לא?
|
לפעמים אני מרגיש שאני צריך מישהו לידי,
כלומר אני מרגיש שאני צריך מישהי לידי.
ואני יודע מי המישהי הזאת, אבל מה אעשה? אינני יכול להשיגה.
|
יש פעמים שאני רוצה להרגיש את ידך עוטפות אותי, מחבקות אותי.
נותנת לי להרגיש את אהבתך הנצחית אלי, ואת אהבתי אליך, להרגיש
את הנפש הטהורה ויפיפייה שלך מתערבבת עם הנפש שלי, שנינו ביחד
לנצח, אחד עם השני.
יש פעמים שאני אומר חבל,
חבל שזה נגמר.
|
אמרתי לכם כבר "את כל חברי איבדתי ממזמן".
אמרתם לי שחברים חברים לא באים ברגל.
אבל היו לי כל כך הרבה, ולאט לאט הם טפטפו החוצה מעגל חברי מת,
נופץ, נשבר ולא נשאר להתקיים יותר.
|
אחים יהודים
לאן נעלמתם?
לאן לקחו אותכם?
|
אני יכול להרגיש את הכאב, את הדם הניגר מהפצע, את המחשבה,
המחשבה הנוראית על בגידה.
אני מרגיש את הלהב שלה.
תקוע לי בגב, סכין של בגידה,
סכין של בוגדת,
בוגדת אהובה.
|
זה לא ככה אצלי, לא פה.
מצטער, אצל כולם זה הולך ככה או אחרת:
היינו ביחד, היה לנו טוב.
היא זרקה אותי, היה לי חרא.
ועכשיו יש לה חבר חדש, ויותר חרא לי, כי אני כל כך רוצה אותה.
|
החלטתי לשתף פעולה ועניתי לה בסתמיות: "אני בסדר" בידיעה שאני
אומר שאני בסדר אני אף פעם לא בסדר כי בסדר זה לא טוב ולא טוב,
זה לא בסדר.
דרשתי לשלומה בנוסף, שלא תרגיש מקופחת, היא טענה ש"הכל כרגיל,
זורם ונעים".
כן בטח, לא האמנתי למילה מכל זיבולי השכל
|
אני הלכתי להתקלח, בזמן שהיא עשתה כביסה, לאחר שהורדתי ממני
המון לכלוך, לא רק פיזי יצאתי, וראיתי את יעל שלי מתנשאת לגובה
של מטר שישים ותשע בלי נעלי העקב שלה, עם החזה האפרסקי היפה
שלה, עיניים חומות מדהימות, מחייכת, את החיוך המדהים שלה שאני
כל כך אוהב לראות.
|
'כמה חבל שאת שיעורי ההיסטוריה שלי שכחתי'.
ואז, זה הכה בי. 'מה לעזאזל אני חושב על שיעורי היסטוריה כאשר
היא מדברת על דבר כל כך רגיש וחשוב מחייה, מדוע מוחי סוטה
מהעניין?'
המשכתי להתעניין, והנהנתי בראשי שתמשיך.
|
אמסור לך את ממלכת גופי, ואת ממלכת נפשי, אתן לך מכל כוחותי.
את בתמורה רק צריכה להיות קצת שלי, להחזיר קצת אהבה, מלכתי.
זה לא מחויב להיות הרבה, או משהו אין סופי שאין ממנו מזור, רק
קצת, קומץ של חיבה מפוזרת ונחמדה.
|
לעולם לא ארצה לקחת את סליחתך.
לעולם לא.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מספיק עם
התקציבים,
להתנחלויות,
לקיבוצים
ולשכונות. תקציב
המדינה יועבר
לקרן לעידוד
הסלוגנים.
הקמפיין של
המרגל הלא מועיל
לממשלה. |
|
