|
הו על מה בעלטה ליבי ספון?
שאביבים אין מספר ברעה טמון
אוכל בידי בדידות עד בלי ירח
מרנין לדומיה לנחמה צורח
|
אשכב כזר נוכרי במיטתך
ארעד עת ליטפת חזי הריק
בלי שמחה אתן ידי
|
נבצר ממני להבין
בדי יופייך פניי הלבין
את יידי שלחתי לאחוז
ואת כחלום בורח ונגוז
|
עייפתי מספוד לך, לך ליבי לא ייחל
|
שקר גדול מדעת יוציאני
אביט מדתו ולא ישעשעני
לבוש במיטב המחלפות
משוח בשמנים ובמרקחות
|
|
|
גמרת? הגיע הזמן
באמת, אני נכנס
לבמה חדשה.
תביאי קפה.
החבר של שלי. |
|
