|
 חיוך מעושה שמסוכך על חיוך פנימי שמסוכך על פחד |
תמיד כשראובן היה אומר "אחוז את השור בקרניו", רציתי להתפוצץ
מצחוק. כל הרגליים שלי עיקצצו והרגשתי רטטים נעימים, עולים
ומטפסים לכל אורך עמוד השדרה שלי. למרות זאת, השתדלתי הפעם
באופן כמעט פתולוגי לא להרשות לחיוך הטיפשי שלי להימתח על
שפתיי.
|
Driving in the van
No forest looks that free
Desperately seeking pan
Sinking under a tree
|
Forgive the grass for being green
And the trees to have no soul
|
When I am awfully old
And scarcely breathe
Please shut the door
And softly leave
|
How does it feel to be a wall-paper?
|
ואני פושט את ידי, ומנסה בך לגעת
מתבונן ביופייך עם כלי הנשק העמיד,
כלי הזין היחיד,
שנותן לי דעת
|
|
|
והרי עוד פריט
טריוויה מעניין:
לרחוב סומסום
המקורי הישראלי
היו שני
ספיישלים
לפורים. אחד עם
סיפור מגילת
אסתר, ואחד עם
האוזן המן
הענקית הזאת
שרדפה אחרי
מויישה אופניק.
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום |
|
