[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דני צוקר
קורא יקר
גם בארכיון האישי שלי תתקבל בברכה


אל היוצרים המוערכים על ידי דני צוקראל היוצרים המעריכים את דני צוקר
http://cafe.themarker.com/blog/452071
כל שירי TheTao of Healing כונסו ב:
http://stage.co.il/Stories/537304180
לקוראי: לאחרונה ניתן לפרסם גם טקסטים מנוקדים. אני
מתכוון להחליף לאט לאט את כל שירי למהדורה מנוקדת.
תודה למי שדאג לכך.


רגשן
וגם רומנטי
רוצה להיות "בעד"
ומוצא עצמו "באנטי"
אומר: "אני מוחה!"
אבל ממשיך ללכת
ובמבוכי שירה
כף רגלו
דורכת

הוציא לאור:
אנושי - אגדה למבוגרים
אקורד- שירים
על הסף - סיפורים
הרפרף - סיפורים

המלצות מערכת:
סבתא בישלה דייסה
שמונצנזוס
הכול או לא כלום
ערים תאומות
מקלדופוביה
זמן אחד ליד
אנטומופוביה
ראיון עם פרופסור ליבוביץ
עבדי המילים
חיים
גרנדגו (grandego)

נקראים במיוחד (מעל 1000 צפייות):
אלתרמן פינת רחל המשוררת
מכונות אורגניות
אדג'ו
אלפא
היבריד
חסרי אונים
שיני הזמן
מדורת השבט
צמת גהסצ תפאמ
שיעור בכדורגל
שתיקות
שרעפי בוקר
שיר יובל
מיינה דפרסיה
התנהגות גנטית
תפארת ומלכות
השתלשלות הטומאה
The tao of healing
תנו לי לרדת
מונולוג של מאהב מזדקן




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מדע בדיוני
בשעה היעודה יפרוץ לייזר רב עוצמה את קיר חדרו וישלח קרן דקה
ומרוכזת למרכז ראשו, ובזה מקווה אני אוכל להחזיר את נשמתי
לבורא.

הומור
בובה מקודשת היא טורח
מוטב להיות כבר לבד
מול בובת חטאים מעניינת
גם אני לא אעמוד מן הצד

סאטירה
טוב, הוא עוד קטן ולא מבין את ראש הממשלה, אז הוא שואל: ''כמה
זמן עוד ננצח, עד שנפסיד?'' רציתי להגיד לו שכבר הפסדנו,
והנוסחה שהמציא היא לא מדד מדויק לניצחון, אבל אסור להוריד את
המורל.

מדע בדיוני
יונתן לא נישא מעולם. הוא היה גבר נאה במיטב שנותיו, מצליח,
תרבותי, ספורטיבי; כל מה שאישה יכולה לחלום עליו, ואומנם נשים
אהבוהו, אלא שהוא לא אהב נשים, הוא אהב רובוטים.

מדע בדיוני
אני מתכנן עכשיו משחק חדש, בטח יצליח כמו הקודם, אני קורא לו:
'הרוג את הבעל ואנוס את האישה והבת'. אתה מתאר לך מה ילך שם?

פואנטה
אופיר!" אמרתי בשיניים חשוקות, "זה בשביל נוגה, היא התאבדה
ידעת את זה? היא התאבדה, אתה תופס?..."

פנטזיה
זו אין לה ידידים
רק עבדים ושפחות
י.א

מדע בדיוני
מסיפורי הממד הרביעי
משהו ניער אותו... הוא חלם וסרב להתעורר.
''דוקטור גולן יראה אותך עכשיו... עכשיו, עכשיו, שיו, שיו...''
הקול הלך וגווע במוחו במהירות. משהו המשיך לנערו.

אמונה
"תמיד כשאני חולה, אימא שלי, שמתה כשהייתי קטן, באה בצורת זבוב
ושומרת עלי."
"איך אתה יודע שזו היא?" שאלתי כדי לקעקע את בטחונו.
"זה זבוב מיוחד, אני מכיר אותה. היא תמיד היתה לידי כשהייתי
חולה." אמר בבטחה.

התבגרות
כאשר ראה שאני לא מתכונן להתפתות ולהיענות לקריאות הקרב שלו,
הרפה מאתנו, לא לפני שאמר: "אתה, 'מה כפט חה' אתם מזדיינים
בתחת?"

אירוטיקה
"אצלנו בעֵדה," הסבירה, "הגברים תמיד צודקים, גם שהם טועים,
אז מה אני יכולה לעשות, לא יודעת, אנא כורדי.
הוא סיפר לי כבר על אשתך והילדים..."

הומור
האם חיידק שממשיך להתחלק לעד, הוא אותו החיידק? ומה קורה
בחלוקה איך מתפצל האני שלו? מי זוכה בו? מי המקור ומי העותק?
האם זה חשוב בכלל?

אורבני
זה עתה מתתי. ואני תועה בין העננים, משוטט בריק המוחלט. מרחוק
הצטיירה דמות... "אני המלאך שלך," הציג את עצמו והמשיך, "מה
תביעתך?" לא הבנתי, אבל מחשבתו הדריכה אותי: "גן עדן," אמרתי
ברעד.
- "באיזו זכות?" לא היססתי וסיפרתי לו את הסיפור הבא:

אורבני
הייתה מעין ברית של לוזרים בין מקס ומרלין המלצרית. שניהם היו
בני שלושים פלוס הרבה, שניהם רווקים, ומקס למרבה הבושה היה
בתול.

סיפורשת
התיישב על ספסל, וחשב: "מה טעם בחיים האלה, כבר הפוץ מנצח אותי
בשח, המוזה לא באה לבקר, ואני לא מצליח לזיין ולגמור.

אהבה נכזבת
"מה אתה מחפש?" שואלת אותי המדם.
"אישה," אני משיב, "כל אישה שהיא, זה בכלל לא חשוב." ואז
התעוררתי מגורה, וידעתי שכל הנשים כולן לא תוכלנה למלא את החלל
הריק שהשאירה זו בנפשי.

אורבן לג'נד
בחוץ היה כבר חושך מוחלט, דנה חשבה בכוונה מיוחדת, פונה לעמוד
החשמל שלידה ולפנס הרחוב הכבוי, ואמרה בלבה: "הידלק!" ומיד
נדלק הפנס ואיתו שורת הרחוב כולה. היא התייחסה לכוח זה כמובן
מאליו, תמיד ידעה להכפיף עצמים ואנשים למרותה.

מדע בדיוני
הרחובות שעברתי בהם, נראה שמתו מות נשיקה. איזו ריקנות, איזו
דממה. אבל למרות זאת היו סימני חיים ברחוב, אוושת הרוח, ציוץ
ציפורים, מהומת הציקדות, חתולים רדפו אחרי עכברים מדומים,
כלבים נבחו ויללו ללא הפרעה. כל כך מהר תופס הטבע את מה שגזל
ממנו האדם...

מוסר השכל
הקונים מאושרים... וגם חשבון הבנק שלי חוגג.
רק אבא בא לי בכל פעם בחלום ואומר: ''בני, ומה על האמת?''

מדע בדיוני
מאז התחלנו בניסוי אני מרגיש איך הוא כובש אותי יותר ויותר;
אני עובד המון שעות נוספות, ובקושי הולך הביתה. בעצם אני הולך
הביתה רק שהדוקטור משלח אותי, כמעט בכוח, לנוח.

אהבה נכזבת
"הוא תרם מזמנו ומכספו למטרות הציבור..."
הציבור אותו גזל במשך עשרים השנים האחרונות... חשבתי לעצמי

חלום
אם הייתי יודעת שכך אתה נראה, לא הייתי באה

סוריאליזם
לפני היציאה הוזהרנו שיהיה המון רב

פנטזיה
"סופן!" צעקתי, "היא בתוך התקע."
"הירגע", השיב לי בדאגה אמיתית, "כנראה שהמתח נתן בך את
אותותיו."

אירוטיקה
אמר טוסיק לצוציק: "הכנסנו להם. הכנסנו להם, מי יעצור אותנו
עכשיו? מי? מי?" אלא שצוציק וטוסיק ואפילו מוליק הפכו מיותרים.
והחליטו להוכיח את כישרונם בשוק האזרחי. רק הגיע טוסיק, ומיד
הבין את הבעיה המרכזית : "צריך להעמיד פה לוח מודעות, אבל
גדול, לא לחסוך. שאני

פנטזיה
הם החזיקו ידיים, הוא חש נפלא ולא נזקק כלל לאוויר החיצוני,
והיא, בתולת הים, הרגישה באקווריום כמו בביתה.
סוף-סוף המחבר כתב לו בית, הוא לא יהיה הומלס יותר.

חוסר אונים
אולי בחרתי במקצוע לא מתאים, אף על פי שנחשבתי פסיכיאטרית
מצליחה, אבל בימנו אין כמעט מקום לפסיכואנליזה, מי עוסק בזה?
לכל תופעה ישנה תרופה: מניה דפרסיה, סכיזופרניה, אישיות
מפוצלת, פרנויה, הכול הפרעות פיזיולוגיות. אפילו מרוץ
מחשבות... מה שעובר עלי ברגע זה...

הומור
ממלונם הקטן של האחיות טאטין, בעיר בלתי חשובה: לאמו- ביורו,
בעמק הלואר, צרפת, יצאה בשורה קולינרית לעולם כולו, בצורת
מתכון יחודי שנקרא על שמן: "טארט-טאטין".

זכרונות
"שתוק טיפש
אמרת שטות
אתה בעצמך סמרטוט"

אירוטיקה
"שששש, אמרתי אל תגידי, עד שזה לא נאמר במפורש אפשר לסגת."
"לא רוצה לשתוק, ש כ ו ל ם ידעו, אני אוהבת אותך, "שמעתם,"
צעקה בקול: "אני אוהבת את רמי."

געגוע
היא הלכה לעבר היציאה מחזיקה בידו, עמדה רגע ארוך לפני הדלת,
חובקת את עצמה, נושקת לו בתשוקה.
‏"חזור מהר. אני אתגעגע נורא."

זכרונות
כדי להיות לילית לא צריך להיות יפה. כל מה שצריך זה לחשוב שאת
יפה. לשמור על יחסי גבול, שכל רגע יראה לךָ שהיא ממש מחכה
שתציע לה כבר, לכל הרוחות,

המדענים מתחילים את הפיזיקה מנקודה סינגולרית ואינם מנסים
להסביר למה ואיך נוצרה נקודה זו דווקא בזמן זה ולא 'נצח אחד'
לפניו או אחריו, כך גם הקבלה מתחילה מאין סוף ובו כתר

סאטירה
"כל המתרועע בחברתה של תרנגולת?" (כאן יש לעשות פאוזה ארוכה,
כדי שלא תצא מהקשרה) "סופו להטיל ביצים,"

מדע בדיוני
לקחתי את הנקודה הסינגולארית וקבעתי אותה בחלל, הוספתי לה
קוואנט של אנרגיה... והכול התחיל.
ואז אמרתי: יהי אור... והשאר היסטוריה.

התבגרות
חוסר הכישרון שלי בקריאת שטח, חשש לאבד את הדרך, הסיוטים של
תנועה במעגלים אין סופיים והאפשרות להישאר אחרון, כאשר כולם
עזבו, מלווים אותי כל חיי ומופיעים בווריאציות שונות, בכתביי

אירוטיקה
באמצע האכסטזה, בפוזה בלתי אפשרית במכונית, כשהשרברבות הולכת
להתממש, המטפחת ביד בפוזה של נסיגה מהירה. "טוק, טוק, טרח".
משהו דופק על שמשת המכונית,

פארודיה
אז הלכנו לאחורי הבית, והוא צירפת אותי עד שכמעט התעלפתי, סוף
הדרך?

פנטזיה
כאשר רוקנתי את כיסיי, כפי שנוהג כל אדם הגון, לפני שחולצתו
נידונה לכביסה, גיליתי אותו מרוט ומקומט.

מדע בדיוני
(מדע בדיוני, מתוך הקובץ: הממד הרביעי)
הרמס שקוע היה באמבט הג'קוזי מהורהר. הצבע הלבן של קצף הסבון
והדגדוג הנעים של סילוני המים הכניסוהו, כמו תמיד, למצב-רוח של
הזיות, אלא שהפעם הזה בה.

ייסורים
רגלי החתול שלה הופיעו מתוך האין, שלפו ציפורניים, ננעצו בחזהו
ועקרו את ליבו.

מדע בדיוני
באותו לילה התעוררתי קצת אחרי חצות, חרש פתחתי את דלת חדר
הניסוי, חתכתי את הכבלים ואת הצינורות וכיביתי את המשאבה.

תהיה לך וילה בריוויירה, תהיה לך יכטה לשוט על פני ימים ותוכל
להחזיק כמה פילגשים שרק תרצה.

מדע בדיוני
"שימו לב!" אמרתי והפעלתי את הצג, "אֶרֶץ, פלנטה במערכת
'שֶׁמֶשׁ'," - עקבתי במבטי לוודא שהצג מסונכרן - "נמצאת
במסלול השלישי. לפי אחת המסורות הרווחות, מארץ מוצא
ההומוסאפינס, כלומר הגזע שלנו, ככל שידוע לנו הוא המפותח ביותר
ביקום הנגיש. אם זה כך אז תדמה האוכל

הומור
אתמול פוצצו פרובוקאטורים של מתנגדינו, חוג בית אותו העביר
בכישרון ראוי לציון מועמדנו לכנסת, יורם בר-דעת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
הגות
הולך אני בדרכים מאובקות
ואין לי בן-אדם זולתי
ואם אפגוש אותי
בדרך כלשהי

הומור
למרות שזכות אומן
לנהל איזה רומן
אני, נשארתי נאמן.
אהיה וזיר, שודד, כליף

אהבה
אם תשאליני ילדה
מה הברק בעיניך
אם תשאליני ילדה
למה לבך כה פועם

בלדה
ומתחת לעץ
בין אור לצל
שתי כורסות
מוסבות בחציין זו לזו

אלגוריה
אנגח אויב
אנגח פולש

אודה
אז אם במקום גבורה ודם
זרעתם את דרכינו בפרחים
ולסיפורי גבורה אמרתם להד"ם
היו על כך ברוכים ומבורכים

ארספואטיקה
בטביעת נעליך הגדולות
שנותרו בגיא, גבע ומישור
במרצפות רחוב של קרת
בלבבות רבים מספור

גורל
כדור קטן
מתגלגל
במורד
במישור
ובמעלה

אודה
אך המבחן האמיתי
מבחן הנשמה
איננו באקורד
כי אם בדממה דקה

בדידות
ואם לפעמים נדמה לך
שיד מושטת באפלה

הומור
אדיב תרבותי
יפרגן לחבר
גם אם עם אשתו
במיטה יתפרפר

יחסים
כי לכל מחלה יש גלולה:
אחת כנגד עלבון
אחרת כנגד צער

הגות
ואנחנו רק
נסויי חולף
באין-סוף
ניסיונות שעורכים
סטודנטים לאלוהות

ארספואטיקה
היד המפזזת
לקצבן של המלים
מעליהן רוחפת
להטביע בן שקעי פלאים

הרהור
לא אותו אל
גדול כללי
רק אלוהינו
האינטימי הפרטי

אהבה
הן הדרקון מת ונדם
ורק שרידיו כאן ילדתי
צורבים את העולם

קינה
בתבנית המיותמת
ככל שגדול המקום שתפסת
כך גדול ועמוק החלל שנותר

גורל
אתה שכב יצרית
עם שרתה דיבר עברית

הלל
לזריחה ולשקיעה
לאלוהים,
לפרח בגינה
ולבירית רגלה של הזונה

אמונה
קולך הערב
עולמך החרב
יכולתך במחול
בחיפוש כל יכול

הייקו
רק חד לשון יבחין נכון

וידוי
אולם זו שאוהב
כדרך הטבע
לא דומה כלל
לאחת מן השבע

אמונה
מה לכל הרוחות
רע בחיים האלה
שאת כמהה
לאחרים?

געגוע
אהבות ישנות
אינן מתות
לעולם
רק מתעטפות
בכסות מבוישת

קצרצר
אימא אווזה
אימה טובה

הומור
והעיקר להפתיע
למזמז ולחרמן
להאכיל ולהשביע
מה, אני סופרמן?

יחסים
פרטתי את דמעותיי
למטבעות לשון

אהבה
שחור הוא בסער
והשקט רחוק ועמוק
רק נימפה שחורת העיניים, ודוד
חולמים בו חלום של אושר מתק

אהבה
ניצני שדייך
מסנוורים את עיניי
הננעצות במחשוף
החולצה הכחולה

מחאה
לא! אמרה, שם הם
נשארים,
את מקומם תופסים האחרים

יחסים
לוח השעם שלך
אינו אלא בית קברות
צבאי עליו סדורים
בשורות מלומדות

בדידות
אריה בודד במדבר
אינו סובל מבדידות

אהבה
את הקיום ומחדלו
את החרב המתהפכת
את המקל והגזר

גורל
מִתְרוֹמְמִים מִתְעַרְבְּלִים
בְּסַעֲרַת גַּלֵּי הַזְמַן
הוֹלְכִים וּפוֹחֲתִים
עַד יָחִיד

גן עדן
הושיטי לי יד
להדרכה ולברכה
שלא אמעד
בממלכה החדשה

הגות
לשירות הוא נפסל
נשא לו נשים
שתה ואכל
ועשה ילדים

בדידות
...ולפעמים
הבדידות
אוחזת בגרוני

בדידות
מְיַלֵּל אֶל הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא
יִלְלַת קְדוּמִים
בּוֹאִי יַלְדָּה
בּוֹאִי...

מחאה
אחד, אחד
וביש רואה
נקטפים הם

אהבה
גלגל המזלות סובב
נפתולים דרכי אדם
ולבך כואב אוהב
יציף את נשמתי בדם

געגוע
בצינורות קשרוך אל החיים
ובשמיכות למיטתך

שיר ילדים
עכשיו באי-שם
עובדים העובדים
לומדים תלמידים
יצרנים מייצרים

מחאה
אין יותר
גיבורים
שאומרים

אהבה
עבדות, עבדות נרצעת
הזה גורל האוהבים?
האם רוצים אנו בלי דעת
לשבור הבטחות ונדרים?

ארוטי
ידיים מלטפות
ופה נושק
גוף רוטט
ועוד...
ועוד

שואה
אלוהים היה איתו

הוא ידע זאת
גם כבוד הרב

אהבה
הרי אם כך או אם אחרת
כמו שאומרים 'מהון להון'
יחדיו כך לתפארת
עד היום האחרון

בדידות
כל בוקר נעור בספינה
לבדו
כל לילה ישן הוא
לבד

פוליטית
הרס וחרבן
גוויות חרוכות מרוטשות
ריח בשר צלוי
ודלק שרוף
משל בכל

בדידות
היפה והאומללה
מכל הבדידויות
היא הבדידות של הלילה

וידוי
ילמדו אותו
ויחסנו אחרים
שיצליחו סוף-סוף
לעקר

געגוע
ילדה בונה ארמון
מתקווה ופרח
חיים ללא שעון
אולי ארמון מקרח

פואמה
בדרך סוחרים
חייטים
סוחרי מטבע
ספקולנטים

מינימליסטי
ערופי צמרת
שמוטי גזע

יחסים
ובן-חיל מאמין
אשתו תלין תמיד:
"לא בא לי מין
ללא טבעת או צמיד"

הומור
בואי ונראה להם
לכל זבי החטם

הגות
מדיטציה! קרא הוא
וחיבר את האמרה:
הימנע מסבל
מצא הארה

אלגוריה
אש בוערת מתחת לבית
לא יודעים מי הציתה
היא כבושה ומאוד מאיימת
מקווים שתדעך מעצמה

אלגוריה
מבקש על חייו
טפטף העץ
דמעות של חלב
על הקוצץ

מחאה
טשטוש במוחם
בעיניהם... דם!
זאת למדם...
האדם!

סאטירה
זו ההזדמנות נדמה לי
הלך פילול לאבדון
וקצר מאוד הזיכרון
אז אני לביטחון

מחאה
זבובון צעיר
זבובון טיפש
לא יבחין
בין אין ליש

ארספואטיקה
כאשר אתה לבד בעומק
צולל לתהום הנשייה
נותר סמן של זמן
באקטואליה

אהבה
גבר, גבר הגבר
על אויב וצר
אך חסר אונים עומד הוא
בפני מוסר עינייך

כאב
חיית הים
תפסה אותך
בצבתותיה
הארורות שאינן
מרפות

קצרצר
כל השיטיונים
מתחילים ומסתיימים
בשיכחה קטנה.

אודה
אולם איש לא חשף
את שבחך המכוסף
לכן בסתר בצנעה
אשורר שירה קטנה

ארספואטיקה
אבל אותם מעטים
שתפסת
שתיעדת
הם עולם ומלואו

געגוע
החיבוק הזה
שלפני השינה
החיבוק הזה
האמיץ הנואש

וידוי
השיכורים בחוצות מנהטן
הזרוקים בככרות כל עיר
בבר, רקדנית הבטן
וכל המשתינים בקיר

סאטירה
"בובה מקודשת היא טורח
מוטב להיות כבר לבד
מול בובת חטאים מעניינת
גם אני לא אעמוד מן הצד"

מחאה
וכשגמלו חסדם למת
זעק בדום ניחר

מחאה
דוהרים לכיוון מקור העשן
ערמת גרוטאות קטנה
מעשנת קלות

אהבה
מקטרת שמאן אינדיאני
קפה במאהל בדווי
טקס התה היפני
קטורת מקדשי

געגוע
בדרך האין סופית
משם לכאן
לא היית

מחאה
עכשיו
הדשא רב
ובן שוכב
על גב

הגות
הרצון להפסיק
לסגור את המתג
לחייך לכו----לם ולומר
הסתדרו בלעדי

אהבה
הרוח שרק לי אותך
הגשם טפטף כינויך

גורל
הוא לא היה
עץ השדה

חמשיר
כששאל "מה בנוגע?"
אמרה: הגודל בכלל לא קובע."

קצרצר
הוא שכב
מוכה וחבול

שואה
כי עפר אתה...
שוד ושבר
אינם עפר
אלא עשן ואפר

אהבה
כי אור הוא דבר פרטי
רק לבודדים בו חלק
אותם מסכנים עליזים
הלחוצים בכבלי המסגרת

כמיהה
בחשכת השנים
מהבהב לפעמים
גץ עלומים

ג'ננה
עַל אֲרוֹן-קְבוּרָתִי הָעֶצֶב יָרַד
הַחַיִּים וְסִבְלָם מְצִיקִים עַד בְּלִי דַּי
רַק אוֹתְךָ, אָמְרָה, אוֹהַב לָעַד
וּכְשֶׁהַלַּיְלָה יָרַד נֶעֱלְמָה הִיא מִיָּד

מחאה
ומראה נורא לדרך
מראה של איש נורה
של אנשים נורים
של גבעה נוראה

וידוי
ארבעים וחמש שנה
ואת כשהיית
פלח אטום בחיי

שיר ילדים
החמור לעיתונות
החרדון לאשכולית
האשכול קלי קלות
הצטרף אל השמאלית

מחאה
רק מים אבקש
עוד פעם
רק...
למה מים רטובים?

אהבה
אהבת נעורים נפלאה
אין כמוה לטוהר
אך למה כתבת ראשונה
היחזור זה הזוהר?

מחאה
וכשיגדל ישליך נפשו
במצוות רבו
לרצוח בני מינו

קצרצר
אם כולנו חצי, חצי

תחושתי
החיים הם
מלחמה בין
רוח לחומר

ארספואטיקה
הנחת מילותיי
- אחת לאחת
בתשבץ מסתורי

חמשיר
הלך המכחול לחפש אהבה
בדרכו פגש בשפופרת יפה
אם תרשי רק לטבול
אתן לך הכול

געגוע
אני חופן את ראשך בידיי
ונושק לך בשיא העדינות
והתשוקה

אמונה
ויפקח האדם את עיניו
ואיננו כבר קוף
ניצב הוא על שתיים
לו אופקים ומעוף

אהבה
ואני, רק אמרתי:
"שלום,"
ואהבתי, אהבתי
אותך

מחאה
יש עתיד לבתי הקברות,
לבתי החולים, לרבנים
ולפוליטיקאים.

הרהור
לא שאל הוא דבר
אף לא להיוולד

אהבה
זרה הייתה ויפה כחלום
זרועותיה אלי שלחה
ושפתיה
שפתי אהובה

קצרצר
החיים...
משחק-מקדים
הגסיסה...
זיון

אהבה
כשיגמרו המילים
ולא יהיה מה לחרוז

אכזבה
הַפְנָיַת הַגַּב שֶׁלָּךְ
כּואֶבֶת בַּשְּׁמוֹנִים
מַמָּשׁ כְּמוֹ אָז
בָּעֶשְרֵה

הגות
כמעט ונראו גם שדיה
כמעט והתרוממה שמלתה

ג'ננה
מסניפים
מזריקים
מזדיינים
שולפים
סכינים
נדקרים
ומתים
ככלבים
שוטים

תרגום
לִשְׁאֹב לֹא יָכֹלְתִּי
תְּשׁוּקוֹתַי מֵהַמַּעְיָן הַכְּלָלִי.
וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹר לֹא שָׁאַבְתִּי
אֶת כְּאֵבִי,

אהבה
לִפְנֵי שֶׁכּוֹבֶה לִי הַיּוֹם
אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת ראשֵׁךְ בְּיָדַי
וְנוֹשֵׁק לָךְ אֶת כָּל יֵשׁוּתִי
בְּדַקָּה

סוריאליזם
"כשאדם נופל ממטוס
באמצע הלילה..."
אפילו אלוהים נגעל
להרים אותו

ארספואטיקה
ואני נזלתי
אט
אט
טיפה
טיפה
כחלב נר

עצב
הדמעה שירדה
על לחיי

אהבה
אלפי גוונים וצבע
של אל
בורא עולם
או טבע

הרהור
לְמִי זֶה חָשׁוּב?
לָמָּה לִכְתֹּב שִׁיר?

מחאה
אכלו אותה!

הגות
תבונה -
לדעת כמה תשובות

אהבה
בשארית חיי הברבור
אני רודף אותן
מטריד אותן
מוציאן ממחבואן

וידוי
אתנם לך כשי
בהולדת, חיים וקציר
לנצור לאהוב ולשיר

ערפילי
הלהבה הקטנה שניצתה
ברשות הפרט שלי
והבהבה חלושות
הולכת ומתחזקת

מחאה
אנחנו לוקחים אותם
לעקידה, למוקד, לאש

נוסטלגיה
לתעות ביער הזמן
להתחבא בין עמודיו

הגות
נִדְחָקוֹת שׁוּרָה שׁוּרָה
עַל יְדַי הַמִּלִּים הַחֲדָשׁוֹת
הַמִּסְתַּלְסְלוֹת
וּמִשְׁתַזְּרוֹת לִפְנֵיהֶן

קצרצר
לא מתרוצץ
רובץ
ומרוצץ

מצב
את היית המקדש
ומשחרבת
כל האחרות

אהבה
אני תמה
מי 'עושה לה נעים'
ולוחש לה שבחים
ושקרים לבנים

בלדה
קצת הוא נרעד
בחושבו שלבד
ולעד יהיה כבר קרפד

יחסים
ושם ניצבת
את

הייקו
באביב מגעי
הצית פרחיך

אהבה
אוסף של נקודות
מאירות בשחור
מפוזרות בחלל
מחפשות קו

אהבה
וּכְּמִיהָה
וְנִשּׁוּק
שֵעָר מְאֻגְרָף
שֶׁנִפְרַש וְנִפְרַע

אלגוריה
ואז עודד המזיע
אמר סמוק פנים:
"אני מציע
שיביאו עצים"

אהבה
לאשתי, אהובתי, אשר יחדיו
בחרנו בחיים כצמד
כי זה מזער וגם מרב
וכל אשר ראוי בחלד

קצרצר
מי חייב - מי פטור
מי מותר - מי אסור
מי חי - מי קבור

אהבה
מתוקים היו המים
וברחמי עליון
לא מרו עת מידי שמים
קיבלנו רישיון

מצב
אבל אחרי
עכשיו
שהוסמכתי כזקן
אני יודע מה

זכרונות
כמה רצה למות?!
אבל המוות הוא דווקאי

מחאה
אין לי מה למכור
הפיחות
השיפוט
המזמוט

סאטירה
תמיד הרגיז את כולם
כי הציב מראה לפניהם

אהבה
מרחב שממה פתוח
בשולי החורבות
עתיד גדול פתוח
על קבריי משפחות
הרוסות

יחסים
זה הכול
באותו העניין
אין נושאים
חדשים

אהבה
לא נוחם
לא יד
מושטת

בדידות
טומן את ראשו
בקרירות הקירות
נושק מזוזות

קטפו משכו
גזלו
מרטו
כל זוכה
שומר, מתהלל
וגאה, לי יש...

אהבה
נצח הוא...
תקופת אהבתי
שאין נגדה
צורי פרופילקטי

גיהנום
ובני חושך צוהלים
והשכינה שבויה בחצרו,
משוטטת בין הקברים הדוממים
אבלה ומיוחמת

קצרצר
אני הזרת
שלא קיבלה

וידוי
פה ושם בצבצו
סלעים קדמונים
קבורים בחול
משונני קצוות

ארספואטיקה
הַגִּבּוֹר הַבִּלְתִּי גָּמוּר
בִּיְצִירָה בִּלְתִּי גְּמוּרָה
עִם חַיִּים לְלֹא הַתְחָלָה
וּלְלֹא סוֹף

אהבה
להרוות את התשוקה
להשקיע בך עד תום
ולשמוע חשוקה
שהגענו עד הלום

ארספואטיקה
בין חיקוי למקור
בין חכם לדביל
הבדל מזערי
שבין דרך ושביל

פוליטית
על תשעה פשעי אברם
ועל עשרה ננוקם

בלדה
ועת עשו הם אהבה
גוף לגוף שקק

בדידות
ומאחור בין הקלעים מופיע באמת
חשוף, עירום, חסר אונים כמת

כמיהה
חלקיק
קוסמי
מסתחרר
במערבולת
היקום

אהבה
עינייך מביטות בי מחלל
נפשי
גדולות מאשימות ומתריסות
איכה יכולתי להרהר בסתר

קצרצר
מה עצוב יותר
שחקן חסר כישרון

אכזבה
ואולי בעולמה של מי
ממתין לו שולחן ערוך
ואולי לא נועד
אלא ללקט פירורים

הגות
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי כָּאן
אַתָּה שָׁם
ּּּּּּּּּּּ-------
אַתָּה שָׁם
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי כָּאן

תחושתי
מאי שם,
מהשורש,
ללא כל פרוט
משודר כאב פנטום
של איבר כרות

גורל
כְּשֶׁהֻפְתַּעְתִּי
מִתְּמוּנָתֵךְ בַּפָּנִים
הֵבַנְתִּי שֶׁנִּתְפַּסְתִּי
בִּצְבָתוֹת תַּת הָהַכָּרָה

עצב
כמה עצוב הפרח
הנעוץ בלבי
הוא מלבלב שם
בסתר

אהבה
כפרפר
סביב
הנר
אסור

מחאה
כמה מגעיל
כמה מצחין
לאדם
צידוק הדין

ג'ננה
לא ידענו את הדרך חזרה
ולא היה אכפת לנו
צללנו כדי לא לחזור,
אבל המים השמנוניים

געגוע
חותם אז אצמיד למצחך
אות קין אוהב

סאטירה
הלוך הלכו העסקנים
להמליך עליהם מלך

ארוטי
פריצת שכיבה אחר שיכבה
ועומק אין סופי
ולא הפסקתי לתמוה

גורל
ואנחנו הולכים והולכים, והולכים
עד תום.

יחסים
עלוב וחלוש
עייף ותשוש
בוהה ותוהה וחולם

קינה
באקטואליה שאינה אקטואלית
כותב הוא גרפיטי שחור
מקווה שאיזשהו נמרוד
בכוח יחסום את דרכו

אהבה
לא, לא מתי
רק יצאתי לבדוק
כחלוץ, את הדרך

בלדה
היא
שנראתה בלי
אבל היתה עם
רק נשרטה

קצרצר
רק לא גבורות

יחסים
רוצה
להיות
ראוי למנחתך

ארוטי
מהחלון הפתוח
ושוב, "אהה אהה,
לא יפה להציץ!

רומנטיקה
עץ הדעת מן המקרא
פושט וגם לובש צורה
כי רע הוא טוב וטוב הוא רע
ומבדידות כבר לא נירא

געגוע
כל גופי זוכר אותך
כל שריר
כל לחיצה

סאטירה
רק הקוף נברא בצלם
ואין מקום כאן לפשרה

עצב
מי אמר
את כל אשר
שתקנו

סאטירה
ובערוב ימיו
על סף
שדון קופיף
אותו אסף

הגות
ואתה רץ לעבר העתיד
רק כדי להישאר בהווה

נוסטלגיה
לא אחת יזמת
ואני נבוכותי
מיתד האוהל
שנטעת במכנסי

הרהור
בעודך ברחם, שם בסתר
יד בוטחת וזדונית
מפעילה את שעון העצר
ומריצה את התכנית

מחאה
בתקווה נאיבית
שצריך
להיות
משהו אחר

פוליטית
אילנית ארסית על עץ
קוף, סנאי וטרזן
יער עד שלא קיים
ותניני נייר

סונטה
כנועת תחרה
לבוש עור שלטת
אישה נערה

סוריאליזם
ידיים רכות
כמהות ללטף
פוצעות ופושטות עוון
ובאנו זה בזה

אכזבה
שילמת מס כבד למוסר
מס מסגרת ואגרת משפחה
והקרבת על מזבח
שאיננו קיים
את דמעתך השנייה

לא תמיד האדם אדם
לא תמיד

מחאה
מרוץ מטורף
בעגלה חורקת
עמוסה עד בלי די
תנו לי לרדת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ראשית נולדתי נקבה וזה לבד חיסרון בחברתנו, כאילו שהצינור הזה
שיש לכם הוא ערובה לחוכמה.

התבגרות
מה את מתפלאת שאני אומר זיון ולא משגל, או יחסים? מזמן הגעתי
למסקנה שצריך להגיד מילים מדויקות. משגל, זה דיבור של רופאים,
אין בזה תשוקה. יחסים, זה הרבה יותר עמוק... במובן המטאפיסי.
זיון זה בדיוק זה, מין מזדמן, עם סימפטיה רגעית.

פוליטי
בסין ניסו להיפטר מהם, שלחו את כל האינטליגנציה "לחינוך מחדש"
אצל האיכרים, ששמחו מאוד על ההזדמנות להתעלל ברופאים, סופרים,
ומורים. סוף-סוף "נקמו בהם", בעילית. והמדינה כמעט והתמוטטה,
היו חייבים למצוא כל אחד ולהחזיר אותו למקומו.

אתה! בוא הנה אתה רוצה להציץ איך עיתונאית עושה פיפי במקלחות
של הפועל? עשר שקל. רק עשר שקל, להציץ איך עיתונאית צמרת
משתינה על הפועל תל-אביב. רק עשר שקל... מי עכשיו, עמדו בתור
לפני שיהיה מאוחר...


לרשימת יצירות המסה החדשות
חברתית
כל בני האדם, טרם היות בני ישראל, נשאו את הטומאה, וזה מצדיק
כמובן את המבול, ולאחר מכן את סדום ועמורה.

חברתית
האם יש לנו רצון משלנו או שהגנים רוצים שנחשוב כך?

דת
הקבלה, כמו התורה, פנים רבות לה. זו שאני מכיר אינה מאפשרת
לחשב את הקץ, להתגבר על כוח המשיכה ולעשות נסים. במאמר זה
נתוודע לקצה קצהו של עולם מדהים.


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
טיפוגרפיה
אל היצירה


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
בלדה





אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
לא, גמבה, אל
תקפצי ממדף,
בועז לא צוחק
עלייך, הוא גם
אוהב בחורות עם
חזה קטן!
לאאא!

לעזאזל עם המבט
השטוח.



זוזו לסטרי,
מחפש ירק חדש,
למטרות רציניות


תרומה לבמה





יוצר מס' 50622. בבמה מאז 17/5/05 21:28

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדני צוקר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה