|
לא באמת פה.
כאשר ידי מתקרבת
וראשי שואל ללבי
רק אז ההשראה נפסקת
וראשי הופך לאויבי
|
חילופי הרמזור
מאותתים על תאונה מתקרבת
של שני גופים שונים.
|
אני אדם רדוד.
צר אופקים, ראש קטן.
|
יושב בתחנה, שמאלני וימני מתווכחים על פוליטיקה. לא נשמע טוב,
מה? בטח מצפים לצרחות וגידופי לשון? אבל לא.
שיחה שקטה, גידופי הלשון התקיימו, אבל לא אחד אל השני. אלא על
מדינת ישראל עצמה. וכל צד שמר על העקרונות, כמו שכל צד אמור,
וכל צד גם הקשיב לצד השני, כמובן
|
ליצירה אין שם.
'ללא שם' אם תרצו.
אבל במה חדשה מכריחה לשים.
תתעלמו משם היצירה.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
