|
דניאל נולד בשנת 1978 בעירה נידחת בשמה הנוכחי
סנט-פטרבורג.
הועלה ארצה ב1979 ומאז העביר את חייו כילד
אקסצנטרי.
לאחר גיוסו לצבא הוא גילה כמה טוב הנייר להכיל את
כל, שאף אחד לא רוצה לשמוע. וכך, את רוב כתביו הכין
במשמרות הלילה במגדל או בש"ג.
כיום הוא עוסק בהקמה וטיפול בחדר השרתים הקטן בביתו.
Sitting alone thinking of you.
And all the grate things we could do.
Tree shakes a leaf, that falls on my had.
Like saying, "think of me instead".
|
We just don't talk any more.
You don't seem to care.
I can't really hold on,
To some one who's gone
|
When the hate is gone
It leaves an empty space,
And sadness quickly takes its place.
|
אני יושב בלילה, בודד.
בך מהרהר ביצר יוקד.
יש דברים, שלך רציתי לומר.
|
אמרתי לה...
והיא אמרה שלא.
|
ג'יפ סיור, מקרה חמור.
התקלות מחבלים, ערבי ארור.
|
את יודעת,
בהתחלה תמיד שקט
ויש רק שניים.
הכול רסיסי אור,
חודרים מבעד לכל הפתחים
וביחד, בוחרים, נתיב למסע.
ומדברים, צוחקים והולכים
יד ביד.
|
כמו אהבה, שפורצת מעומק גופינו,
וכה בולטת מעל פנינו, זוהרת, מבריקה.
משנה בכל רגע את מסלול חיינו.
|
את עדין שלי אך כל כך רחוק.
מוצא חולצתך איזה ריח מתוק.
דממה מסביב אך שומע בת שחוק,
בוקע מזיכרוני, צליל מתגלגל מתוק.
|
היא כמו, שמי התכלת, המוארים קלות,
בשעה חמש ביום שמירות.
מקרינה זוהר מלטף לתוך חיי,
ומשיבה בשנית את שימחתי אלי.
|
לבסוף התיישבתי עייף ורצוץ.
מרגיש כיצד כוחי אוזל,
לעזרה מבחוץ אני מייחל.
|
שוב כותרות בעיתונים בחדשות,
שוב עולים הכעסים הרגשות.
עוד פרץ של שנאה ורצון לנקמה,
יוצאים לרחוב צורחים מלחמה.
|
שוב כותרות בעיתונים בחדשות,
שוב עולים הכעסים הרגשות.
עוד פרץ של שנאה ורצון לנקמה,
יוצאים לרחוב צורחים מלחמה.
|
זרועותיך המלטפות שערי, ממיסות את גופי
המתחדש ופורץ לידייך, לעיצוב הסופי.
מתעטף בתחושת שלמות שמימית,
עת לחשת חרש באזני, "אהבתי".
|
מתוך כעס ועלבון רב.
הבנה מוזרה שהכל לשווא,
החלטה נפלה פתאום בתוכי.
לשכוח ממנה ולשוב, ילדתי.
|
לא טוב היות האדם לבדו.
נעשה לו עזר כנגדו.
|
מרדף של כחודש.
פתאום מקבל מידע חדש,
שאומר יש אחר,
ואתה לא ניבחר.
ופתאום לגלות שהיא לא שלך.
|
וגם אם נשקול לזרוק הכול.
נגלה בתוכנו, ממש בעצמנו.
את מה, שצריכים... לשרוד בחיים.
|
להליט את פני
העצבות בעייני
בכנף חוכמתך
בגופך התומך
|
כי אלך בגיא צל מוות לא אירא רע.
כי את עמדי, תמיד לצדי.
מקור יחידי של אושר סודי.
|
מעצמי לא יכולתי ליצור שלמות,
כיופי פניה המהול עדינות.
|
מגע של מלאכים על פני כה נוגה
עבר על עורי, מידך הוא נפגע
|
בתוכי עדין בוערת האש.
מפגיעה קטלנית לא אוכל להתאושש.
אמנם מבחוץ אני נראה שלם,
אך לבי האיתן כבר איננו פועם.
|
שישה שירים:
מלחמה פנימית
יוצאים לדרך
המתנה גורלית
העתיד מתקרב
סוף הדרך
שלום!
|
בקבוק יין נפתח.
בצליל מצלצל ורץ.
מעורר בי זיכרונות מהעבר.
איך ישבנו בחוף כל יום עד מאוחר.
|
בערב קסום של את ואני.
מביטים בעיניים אחד של שני.
וללא כל מלים שיחה ממלאים.
|
ושוב לימין פניה אני לוקח,
תופס את החיים ברגע מותח.
רמזור אדום אותי הזהיר,
אך אני המשכתי, בכביש החיים המהיר.
|
אם כן, כנראה לא נשאר לי הרבה,
אלא להמשיך ולשאוב את כל כולך.
לעומק גופי ממלא ראותי,
וממך משאיר רק אפר,
חסר כל תוכן ומשמעות.
|
שוב הבדידות הזאת מתפשטת לך בגוף כמו מגפה, לפעמים הופכת למעת
נסבלת יותר עם כל האנשים מסביב, הרי אף פעם לא ממש התחברת
אליהם, או למשהו בכלל, אולי לחברה, שם אתה מרגיש בטוח, יכול
להרדם בקלות כשהיא מניחה את ראשה על החזה שלך.
|
רעיונות מניעים אותנו קדימה, אך הם נחלקים בגדול לשתי קבוצות,
האחת היא החלומות שלנו והשנייה - פנטזיות.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
המוות הוא
תקווה
היחידה שנשארה
לנו בחיים
ליאו האיש העצוב |
|
