[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על דנקה שייןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונה
"נשרוף את הזמן, נשרוף, נשרוף
את כל מה שביננו
תני לרגע שיחלוף,
העבר עוד לפנינו.."

ילידת 82 ', מתרפקת על העבר ומתכננת את העתיד..




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ואז אני נסחפתי.. כמה שאני נסחפתי..
לשווא חיפשתי את אותה תמימות ממכרת, אותה תחושה שיש על מי
לסמוך, שהים יודע מה שהוא עושה.

הוא נשמע מהורהר. לא שאל לשלומי אבל גם לא ניתק מיד. הוא אמר
שגם הוא מתגעגע ושהוא חשב עלי בזמן האחרון, שהוא כמעט התקשר.
להפגש? הוא אמר שהוא לא יודע אם כדאי. אמרתי לו שאני לא רוצה
כלום, לא רוצה לשנות כלום, אני לא רוצה לדבר, אני רק רוצה
אותו. לשכב איתו


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני בכוכבים ואתה בירח

הגות
תמיד מנסה לתפוס את העתיד שבורח ממך.

אבל אתה
שבלול שלי
חתול מסוגר ומפונק
מימיים לך בעייפות
ונסגר מפני.

העיניים שנפקחו עד מלוא העוצמה
מהתדהמה
מהמוות

ידיך על הקלידים
התווים לפניך אבל
אתה לא צריך הוראות

אתה חתול חד אבחנה
אם הבנת מי אני
ואולי תשאר לי ממך התובנה

לפעמים, מרוב יופי, אתה לא יכול לראות

אהבה
איש
שופת תה במטבח מאובק
והחתולה מטופפת לאיטה על השיש לצידו

אתה בא אלי ברגע של תשוקה
מכלה בי את זעמך

אתה ואני הפסקנו

אני סומכת על אלוהים שיהיה שם.

שוב אתה חוזר לחיי
מטופף בשקט בכפותיך
ושורט את דרכך אל ליבי

כמו תשוקת אדמה אל הגשם
אני רוצה לכתוב
כל כך הרבה מחשבות
באות והולכות

להביט ולשתוק, להביט ולשתוק.

לפעמים הדברים הכי יפים
הם ממש מתחת לאף

רגע אחרי שאמרת לי
לשמור על שמלת הכלה שלי

איך נפגשים להם שני קווים לפעמים..
כל כך הרבה הם יכולים לעשות אחד לשני


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני ממהרת אני ממש ממהרת אני עוד שניה מאחרת

דרוש: גבר, מסוגר.

מה בדיוק אני מחפשת

מאיפה צץ הזוג הזה? חשבתי שכבר הטבעתי אותך עמוק במצולות
הזיכרון, ששוב לא תצוף על פני המים ותכאיב לי.
לא יתכן שכל חוף וכל ים וכל יום וכל נשימה יזכירו לי אותך.
אתה איננו.

כל הזמן הרגעתי את עצמי. ראשית, זה היה וגם נגמר. שנית, ניצחנו
- הראנו להם - הנה אנחנו חיים, חוזרים לבקר, מנצחים, מנופפים
בדגל הלבן שלנו, עם המגן דויד הכחול שעליו. הנה אנחנו בוכים
אבל ממשיכים, זוכרים ולא סולחים. הנה אנחנו, בכל זאת, יהודים.




הצילו, אני קשור
בסלוטייפ לכסא
במרתף ואני לא
יכול להגיע
לגלולות שלי
במטבח !
אהההה !!!


תרומה לבמה





יוצר מס' 11799. בבמה מאז 3/4/02 13:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדנקה שיין
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה