|
 פעם אמרת לי שזה לא קל, לנגן על ספסל.
תראי מה יצא.
איך שפעם אהבתי אותך. |
shirani
חזרתי קצת אחורה, ועדיין- לאיפה שבאמת היה לי טוב.
אבל זה רק שכמעט,
ואולי באמת יותר טוב כלום.
יהיה פעם טוב, או לפחות בסדר.
היא לא מבינה.
והיא גם לא תבין.
הם היו חברים כל כך טובים.
שעות של שיחות אל תוך הלילה. אבל ממש שיחות עמוקות וכאלה. לא
כמו: "וואי איזו כוסית ההיא...". אלא באמת עם עומק ואמת וזה.
|
הכי שנאתי את אמיר כשהוא לא ידע להביע את עצמו. היה לו קשה
לבטא את עצמו ואת הרגשות שלו, כמו כל אשכנזי טוב. עד שהוא
סופסוף הצליח להצהיר בפניי על אהבתו, הוא פשוט היה מסתכל לי
בעיניים במבט עמוק, עם החיוך דבילי הזה שלו, והעיניים שלו פשוט
זרחו.
|
- "את צריכה כבר להכיר אותי אחרי כל כך הרבה זמן. אני לא
קנאי."
- "לאאא... בכלל לא."
- "את רומזת שאני קנאי?!"
- "לא, אני אומרת את זה בבירור."
|
"אתה לא מבין
זה לא אותו דבר"
|
Never though all of this will end up as just another lame
country song
The kind of songs you can't leave behind
Never thought I would turn out to be that kind of person
The kind that falls in love with this short dream we were
|
אני אכבה אם את תבכי.
תדליקי את האור, נהייה כאן קצת חשוך
|
הפעם אני לא אחזור
לא אחזור
גם אם תבקש
יפה יפה
אז אולי
אבל עדיין לא
|
והרעפים שמעליי כבר מתפרקים,
הברוש כבר נגדע,
ואין לי כבר על מה להסתכל כשהשמש שוקעת.
|
חייל שלי, אני אוהבת אותך
ותמיד אוהב
גם אם אתה שם
ואני כאן.
|
כשהכנסייה מנגנת - הירח שותק.
מסתכל עליי עם החיוך העצוב שלו
כאילו שהוא מבין.
|
אני צריכה שתבוא להחזיק אותי
אני עומדת ליפול
|
תפקח את העיניים
תפסיק לפחד
|
חזרתי לאכול, את יודעת?
העצבות עשתה אותי טיפה רעבה
|
ואתה מביט בי ושותק
כי ממתי תמונות יכולות לדבר...
ואיך שבא לי עכשיו משהו מתוק
אולי שוקולד
או סתם לנשק אותך
|
יושבת עם הגב לקיר
רואה את החיים שלי עוברים
את כל המחשבות
את כל האהבות
|
"את לא מבינה, אני לא יכול.
אני צריך רק קצת לברוח מהכל."
|
מעגל שלא נסגר
רק חוזר על עצמו
שוב ושוב
|
אם הייתי מנסה
לכ-תוב שיר ק-צר
|
כמה זמן עוד יעבור?
אולי עוד שנה?!
התאריך הזה מהדהד בי לנצח
אני זוכרת כל יום ביומו
|
יש לי אח.
אנחנו תמיד אומרים את זה וצוחקים, כי הוא לא באמת אחי, רק
כמעט, אבל אז מה, זה כבר ארבע שנים שהוא כמעט-אחי. חוצמזה,
תמיד אמא שלי הייתה אומרת, שמרוב שהוא אצלנו בבית ואוכל איתנו
וחי איתנו כמעט, אז היא עוד תלך לרשום אותו כילד נוסף בתעודת
זהות שלה.
|
אני יושבת כאן,
ולא מפסיקה לחשוב.
אל פי נכנסת סיגריה אחרי סיגריה.
זה לא עוזר.
|
ככה זה, אתה שם, בצבא, מגן על המדינה. כבר הייתי צריכה להתרגל
לזה. (איך מתרגלים לדבר כזה?). אתה שם כבר כל כך הרבה זמן,
נלחם, מגן, מציל נפשות.
|
כל כך הרבה זמן עבר, אבל הזיכרון פועם בי כאילו זה היה אתמול.
ואיך שבכיתי אחר כך... שחררתי הכל. הכל.
|
משהו לא נותן לי ללכת, וזה לא השברי-מאמץ. אני יודעת ומבינה
הכל, אבל משהו לא נותן לי להפנים, להפסיק כבר לאכול את הסרטים
האלה, כי כבר הבנתי שזה שאני לוקחת בצד דיאט-קולה, לא אומר
שהפופקורן לא משמין.
|
זה כאילו שאני כל הזמן מחפשת לך תחליף.
|
ולא הבנתי גם למה היא בוכה אז תמיד הסתכלתי עליה במבט תמוה,
כאילו - מה יותר חשוב כרגע מלצחוק על איך שהמדריכים על הבמה
שרים, כי רועד להם הקול, וממה הם כל כך מתרגשים... זו לא הפעם
הראשונה שהם עומדים ושרים על הבמה בצופים, הם עשו כבר מלאן
טקסים וכאלה.
|
אלכוהול ועצב ובדידות בשלהי החורף הארור, ואיך כשאני שותה אני
שוכחת מי אני ומאיפה באתי, רק את הדבר הכי חשוב אני דואגת
לזכור.
אני לא יודעת אם אני יותר אוהבת לשנוא אותך או שונאת לאהוב
אותך, כי תמיד יותר קל לי להעריך מישהו אחרי שהוא הולך לי
לאיבוד,
|
הענקת געגוע,
שקצת כואב,
אבל לפעמים מחזק לדעת שיש שם מישהו שמחכה שתחזור-
רק בשביל לחבק אותך בבוקר.
|
לתפוס
קצת מרחק
קצת לברוח
ממך, מהכל...
|
|
|
מצה זה חמץ?
אחת שמושפעת
מהסנובה החרדית. |
|
