|
ינואר 1988.
לכתוב על עצמי בגוף שלישי נשמע מתוחכם, אבל זה מכאני
מדי, זה לא אני. אני זאת אני. אני קמה בבוקר, ואולי
אני מרוגזת. ואז כשאני יוצאת מהבית אולי פתאום אני
אחייך כי אני אזכר במשהו נחמד שקרה מזמן. הפואנטה
היא שהדברים האלה משתנים כל הזמן ובסופו של דבר,
בסוף היום אני עדיין אני. יש המון דברים קטנים שאני
יכולה להגיד על עצמי, אבל יום אח"כ הם לא רלוונטיים.
אפילו אוכל מרקיב אחרי כמה שעות. יכול להיות שהייתי
מנסה לסווג את עצמי דרך סגנון מוזיקלי, ובכל זאת אין
לי מה לכתוב בנושא כי יש משהו יפה בכל סגנון מוזיקלי
שקיים. אני בטוחה שהרבה אנשים נתקלים בבעיה הזאת
כשהם מתבקשים לכתוב משהו על עצמם. בסופו של דבר
כותבים משהו, ואחרי שבוע זה כבר נשמע ממש מטופש
ויומרני.
אז הנה, נקווה שזה יפתור את הבעיה הזאת.
מה שעולה למעלה חייב לחזור למטה, אבא שלי תמיד היה אומר
כשהייתי מטפס על עץ גבוה ומפחד לרדת. הייתי מנסה לשכנע אותו
שיוריד אותי, רק הפעם הזאת, פעם הבאה אני לא אטפס על עצים.
והוא אף פעם לא הוריד אותי. בסופו של דבר תמיד הייתי צריך
לאזור אומץ ולקפוץ.
|
המוסריות דוהה מן העולם.
פעם סרטים דוקומנטריים דיברו על העבר, היום הם מדברים על
ההווה, לפני שגם הוא יהרס ונצטרך להרכיב את הפאזל מתוך
ההריסות.
אנשים לא מאלתרים כי הם יודעים שהכל כבר נעשה.
|
ג'ק הוא אחד האנשים הכי שקטים שאני מכירה. הוא פשוט מעדיף
להקשיב. הוא פשוט יושב שם, מהנהן, ומעיר הערות אקראיות מדי
פעם.
תמיד כשאנחנו יושבים על איזה ספסל נטוש באחד בלילה יש לי משהו
חשוב להגיד, והוא מוצא את האנרגיות להנהן.
|
אתם אומרים שהחיים חרא, שהחיים זבל,שהחיים לא שווים את זה
בכלל.
אבל אתם לא מבינים, זה כל כך טיפשי.
זה לא משנה אם החיים הם נפלאים, חרא, שווים את זה או לא.
החיים עצמם, הם פשוט משהו מדהים.
|
ומה אם כדוה"א היה גדול יותר? הבדלי שעות היו יכולים להיות
משהו מטורף. חשבתם שה8 שעות הבדל זה הרבה? מה תגידו על יומיים?
שלושה? שבוע? חודש?
|
למה פתאום זה נשמע משונה? אני תמיד בסדר. יש תקופות יציבות
יותר ופחות, שמתנדנדות יותר ופחות, אבל בסופו של דבר יש לי
לפחות רגל אחת על האדמה. בסופו של דבר אני יציבה כמו העשבים
השוטים האלה שמתכופפים עם הרוח אבל בסוף נשארים שם, לעומת העץ
העבה והגאה שהרוח פשוט נ
|
נשיות זה עסק מסובך. אני מציינת זאת בצורה עובדתית מכיוון
שנשיות תמיד הייתה עסק מסובך.
|
חלומות מציאותיים תמיד נראים מטורפים, וחלומות מטורפים תמיד
נראים מציאותיים. אין התחלה, אין סוף, והאמצע מעורפל. במילים
אחרות הייתי קוראת לזה סרט גרוע. אבל בימינו קוראים לזה חלומות
נבואיים.
|
זה כמו גילוי אמריקה. אתם לא חושבים שיבשה זה חפץ קצת גדול
בשביל לא לדעת על קיומו? נשמע לי קצת מופרך.
|
יום ראשון בבוקר, אליסה הסכימה להצטלם
|
כבר אמרתי שאני אוהבת מדרגות בתור צורה גיאומטרית?
|
סלחו לי על השם האידיוטי...
|
תמיד ידעתי שיש משהו מוזר בגן המשחקים הזה..
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
רק סלוגנים מתים
שוחים נגד הזרם |
|
