|
"please, come back and sing to me."
How long must you wait for it?
היא: אז למה חזרת אם היה לך כ"כ טוב איתה?
הוא: את הרי יודעת שאת סתם מעלה עכשיו זכרונות רעים מהעבר.
|
"קריר היום" אמרת לי, קריר.
דווקא לי היה נעים לידך.
מאז, לא הפסקתי לרעוד.
|
אדם פוגש בזר
מושיט לו ידו והופכו למוכר
ברבות הימים
ימי הולדת, שבתות וחגים
המשפחה מחבקת
נולדים ילדים.
|
לפעמים אני כבר לא יודעת
אם אני חולמת
או
ערה.
|
רק אני ואתה
וכמה ציפורים
רק אני ואתה
בדיוק כמו ילדים
|
ושוב לגעת בך
בחיוך הראשון שחייכת לי
הבטחת לחייך לי לעולם
אהבה שלי.
|
עכשיו הלכת, עכשיו גם את בטוחה
בקרוב, אני מבטיחה,
אבוא לאחוז בידך
|
אילו רק-
תלמדי
ותרכשי השכלה
|
בובת חוטים
עם חיוך מרוח
ומשורטט
שלעולם לא נשמט.
|
הוא אהב אותה
את דמותה חלם יום וליל
היא רצתה אותו כל כך
אליו, כל גופה נמשך.
|
בגיל הנעורים
הם אמרו לה
איך הם אינם ניבאו
כי לגיל הזה
היא לא תגיע
לעולם.
|
כמו השמש השוקעת
נעלמת אל מאחורי הגלים
לאחריה מגיע החושך
מואר חרישית ע"י הירח
|
מגיח מבין צלליות הליל,
את מכירה אותו
ועם זאת,
כולו שפע הזדמנויות חדשות
|
לזכור
את ההרגשה שיש לידך מישהו
עם חום גוף
וחום עיניים
וחיוך.
|
בפינת הרחוב בשלולית קטנטנה
השתקפה בפני ישותך והזכירה לי
את שנשכח במהלך השנים.
|
בראותי אותו הצטמררתי
שכן רעדה נפשי
הבטתי בו וביקשתי
שיעלם שוב מחיי.
|
צחקוק קטן נשמע מפי
כזה מלטף כמעט אמיתי
מתגלגל ופוסק
בסופו, אם תשים לב, הבכי זועק.
|
אני לא אשרוד את הגל הבא
של השקט הזה
כי השקט הזה יותר מדי
אמיתי.
|
לכאורה אפשר לומר שהחושך הסתיר
את הפצעים העמוקים שבי
רק כמה זכרונות, געגועים עוד מרצדים בי
והרגשות נעלמים לאיטם.
|
ולקחת לך אישה
שאהבת עד מוות
שקברת בשאול
ותהא לך אשת איש.
|
חשוך וקר
שוכבת בפינה
לאט לאט איבדתי את המגן
ואני לא דמיינתי.
|
אני שר לך היום
את השיר שאהבת
ואת -
הזיכרון שלי.
|
כי כמה שתגיד לי לסבול
אסבול
בלילות ללא שינה
וכאב.
|
ואני נשארתי עד אשר
גיליתי את האמת
כן אז הלכתי ממך
למרות הכאב.
|
הלב שלי בוכה
ואני מצטרפת למנגינתו
אני את עיניי עוצמת
וקיצבו פוחת
|
בתוך כל אדם מסתתר אוצר
בי מסתתר ילד
ילד מפוחד, ילד קצת מוזר
קראתי לו ג'ראלד.
|
נוחי על מי מנוחות, ילדתי
אל תדאגי
לעולם לא אוכל לשכוח
שהיית כאן איתי.
|
נועה
ילדת פרחים שלי
שנים הגלים הציפו אותי
ועכשיו אני ים
|
ובינתיים את יודעת כי
בין כתלייך חבויים
לעיני כל
אלפי רבעים למגע.
|
החזק אותי
כך
וזכור שאהבתיך
כך
|
לא יכולה לשאת
את כובד הדמעות
הן נושרות אחת אחת
וממני נפרדות.
|
תקח אותי
מכאן
לא אל תקח אותי
לא אל תגע
|
מהעץ שבגינה נושרים עלים אט אט
כך הוא עומד
גלמוד וערירי
הולך ומזדקן בקצב נצחי.
|
אני יושבת מקופלת בצד
לשמע ההמון הזועק
לנוכח אווירת המצוקה
ולפחד מפני ידיעת המוות.
|
חשבתי עלייך אתמול ובכיתי
דמעות רכות, דמעות של אושר מרוחק
היה לי טוב לחשוב עלייך אתמול.
|
אפשר לקום בבוקר במקום אחד
וללכת לישון במקום אחר
יש אנשים שעוצמים עיניים
ומעדיפים לא להתעורר
|
שיערך מתנופף ברוח
ויוצא מגדרו,
כמוך
גם את יוצאת מגדרך.
|
ואת מוחקת את כל השורות שכתבת
בית אחר בית
ושוב נעלם השיר הזה מחייך.
|
מתמודדת עם האמת
שניצבת מולי בכוח
ואז שוב טועה
מתעלמת מדרך המוח.
|
ידייך מגואלות
בכאב ובסבל
שבכית ונפצעת
בלא עול בן.
|
כמו מתנה ביום הולדת,
עטופה בנייר מקושט
וברכה בכתב יד מהיר -
הענקתי לך את אהבתי.
|
פריחה, שלכת, פריחה
לפחות הפעם ניצלתי
פריחה, שלכת, פריחה
לרגע בודד שמחתי
|
תספור ימים תספור לילות
תספור חיים ונפשות
עצור ותראה מה השארת מאחור
לפעמים לא הכל חולף
|
ואני נפש בודדה
כלואה בגוף ללא מוצא
ואני כמים הזורמים בנחל
במסלול קבוע ונשנה
|
ברגע זה הם צועדים
בדרך ללא מוצא
ואיש אינו יודע
מי ישרוד מזו הדרך הלכודה.
|
אם אני עוזבת היום
ואם אני פוסעת אל החלום שלי.
אז מה?
אני יודעת שזה קרוב
|
רק לדעת שבכל דרך שאבחר
תלך לצידי
רק להיות שם, שוב
בשקט שלפני הסערה
|
באת אלי מן השאול
עטופה בקסם לא אנושי
קרה ומנומנמת
|
ניחוח מן העבר
של געגוע,
אתה עוצם עיניים
ומבין -
|
תרקדי איתי, בבקשה.
אני כבר לא יכול לזכור.
את לא צריכה לדבר
או לחבק
|
אני כבר לא הייתי בן-אדם. הייתי צל. הייתי הצל של התגשמות
החלומות שלכם.
ואף פעם לא יכולתי לומר "לא", כדי לא להסתכל על העיניים
המאוכזבות. העיניים שנראה שכל חייהם התרסקו בפניהם.
ודווקא כשאני הייתי צריכה אתכם, לא הייתם שם. למה לא הייתם
שם???
|
ובסך הכל המשפחה מתפקדת כמו שצריך, כמו שצריך.
|
הייתי יושבת בספסל ומביטה בה. עוד חרוטות בזיכרוני עיני השקד
המופתעות בכל פעם מחדש והמבט שהזמין גם אותי לארץ החלומות שלה
וצעק "בואי, אמא, בואי".
|
אתה רואה את אלו? (מציגה את חתכיה בידיים) הם חדשים! מאתמול,
או אולי בעצם משלשום. כשיצרתי אותם חשבתי על הפגישה הראשונה
שלנו. לבשתי אז שמלה שחורה, כי אמרו לי שאתה אוהב את הצבע הזה.
ואתה (צוחקת) באת רטוב כולם מהגשם. חשבת שלא יצא מאיתנו שום
דבר.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
למה נעוריי
כשהיתי קטון
לא היו כמו אלו
באסקימו לימון
הם כל היום
עם בחורות
וזיונים
אבל אני שיחקתי
מבוכים ודרקונים |
|
