|
דניאל חיימוביץ, ילידת 86
לא אופטימית מדיי וגם לא מדוכאת מדיי, רוצה להאמין
שאחרי הכל, מתישהוא היא תהיה מאושרת,
עד אז מבלה את חייה בבטלה, כותבת פה ושם, לא בהצלחה
מרובה, ומחפשת חשמלאי שיתקין לה אור בקצה המנהרה.
אזהרה
אני לא מוכשרת... אם חיפשתם משהו עמוק עם משמעות
נסתרת ומישהו שהכישרון נוזל לו בין האצבעות בדפיוצר
שלי בטוח לא תמצאו את זה...
15.12.2003
הרבה זמן לא העלתי כלום, כי קשה לי לכתוב כשאני לא
מרגישה, עברתי הרבה וגם נשבר לי הלב כמה פעמים, אבל
אני לא מצליחה לבטא את זה במילים.
עמכם הסליחה.
ואני לא יודעת מה קרה שגרם לי להוריד את כל
המונולוגים. פשוט לא.
פגשתי אותה אתמול בלילה אחרי הרבה שנים שלא נפגשנו. היא הייתה
אומללה. השיער שלה היה מחומצן, בניסיון להסתיר את הצבע האמיתי
שלו, בדיוק כמו המצח הנוקשה שלה שניסה להסתיר את חוסר האושר
שלה.
|
עלטה משתלטת לי על המוח לאט לאט. אני בסך הכל עוד נתון
סטטיסטי. ברגע שהגעתי לכאן הרגשתי מאוד לבד. הייתי המום מדיי
על ידיי הצער הנורא הזה ובסך הכל ציפיתי למצוא כאן מעט
סימפטיה.
|
ט-פ-ש-ה,
זה מה שאת
ט-פ-ש-ה
|
|
|
אף פעם אל תבטחו
בכבשים
אחד שנכווה |
|
