[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דניאל בנימין
שפתיים,פה,זה דבר כל כך מושך,דבר שמדבר ומעלה אותנו לידיעה של
אנשים,מעלה את הידיעות שלנו ואת המחחשבות שלנו לפני
החברה,תשתמשו בהן,אבל תמיד תזכרו,חיים ומוות ביד הלשון...

ICQ 169283197 169283197  DDDelle

אל היוצרים המעריכים את דניאל בנימין

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אבל אני כאן
מולך, בערך
מנסה לחפש
את השרידים

זכרונות
"נו..?אז מה את אומרת?"
"אני נהנת מהנוף"
"גם אני,אני נהנה ממך.." הוא צחק צחוק מובך כזה.
"איזה יופי של שמיים,נכון?"שאלתי,מעבירה נושא.
"כן,מהממים,תראי שם,זה כוכב הצפון"
חייכתי,היה לי כיף לשבת איתו שם.

אהבה נכזבת
"אני יודעת את זה, אמרת את זה לפני והבנתי", היא אמרה את זה
וכל כך כאב לה כי היא לא רצתה לקבל את זה.
"אתה יכול להפסיק לחזור על זה?! אתה לא רוצה אותי, אוקי ,אבל
תפסיק... אני לא מנסה להשיג אותך יותר, הכדור בידיים שלך כרגע,
אני רוצה שפשוט שנשאר ידידים".

"הכל בשני שקל, הכל בשני שקל" התקרבתי לדוכן, "אממ סליחה,יש לך
סבלנות?" "כן, בטח" ענה לי המוכר בחיוך גדול, "יופי, אז אפשר
לקבל אחת בבקשה? לפי מה שהבנתי הכל אצלך בשני שקל, לא?"


לרשימת יצירות השירה החדשות
ואני מנסה להוציא הכל,
לא מצליחה, מתייאשת
רוצה להגיע, אבל הידיים קצרות.
רוצה לשמוע אבל האוזניים מסרבות...
והפה.ממלמל..
דיבורים בים של שתיקות..

ביקורת
עכשיו הוא יודע
אבל טיפה מאוחר
כי הוא פרח בודד
באגרטל

הרהור
"ואני נזכרת בך
ואני חושבת עליך
על הימים שהיו לפני
אחרי הקיץ"

תחושתי
אנחנו לא עומדים באותו מקום
אתה לא רואה את זה כמוני
אבל אני
עדיין רוצה

בגבעה אי שם
אם תבואו תראו
הכל בטוח השתנה
אבל אנחנו שם
נלחמים
כולנו היינו בקרב
כולנו גיבורים

אהבה
בכל שניה שעוברת, בכל דקה, שעה ויום
אתה נמצא שם תמיד, מולי...

העיניים העצובות
כבר מזמן עצרו את השעון
אין תקתוק של מחוגים
פתאום שותקת
לא רועשת
מכאיבה במבטה

כשאת נמצאת פה
הכל מתחיל בלחישה
וכשאת עוזבת הכל נגמר בלחישה
ובלעדייך
כמו גמגום של שמך

אכזבה
רק להניח את העט
להבהות במה שנראה לעין
אבל בעצם לא נמצא

יחסים
זה נכון שאמרתי
זה נכון שלא חשבתי
אבל כניראה שזה גם לא היה כזה נכון
ואם חשבתי שנגמר לי

אף אחד לא יודע
גם לא בטוח שמישהו רוצה להקשיב
וזה צומח
חי ונושם בתוכה
אין סופיות
חלק משום דבר

"יש לו כח
יש לו עצמה
יש לו הכל בעצם
לא?"

מכחול ותמונה והמון השראה
זה מה שנותן לי הלילה

פעם היה לי כוכב אבל הכוכב נפל

והוא נצץ
פעם היה לי עץ והעץ
נוסר
והיו לו שורשים

היא נוסעת מהר
אבל, לאן?
לא עוצרת בשום תחנה
לא רוצה לאחר

הרהור
ידיי קשורות כרגע
עד שאמצע את הסכין שתחתוך את השתיקה
נסחפת לאזור הכהה שבתוכי
ושוכחת

ביקורת
"נוגע לא נוגע
מצדיק מעשים"

יין שושנים ומה שבניהם
אודם ממותק
טיפה מטיילת במורד השפתיים

אבל זה לא שווה לבכות בגלל כוכב
כוכב אחד
כשיש בשמיים יותר

את השיר הזה אני רוצה להקדיש לך
שלא פה ולא היה
שלא מרגיש ולא חושב כמוני

הרהור
הכל עדיין חם אבל כבוי
הכל עדיין קר ודלוק
ואתה שהבטחת לא מקיים

הרהור
וכשתעזבו
אני יודעת שלא יהיה לי כוח
וכשתעזבו
אני יודעת שהמילים שלי ישברו בתוך הפה
וכשתעזבו אני לא אדע לאן לפנות
ובמיוחד אתה שהיית לי ככותל

והציפורים שעפות שם
לא יזכרו אותי
כשאני עומדת על המזח ומביטה לי בגלים.

ביקורת
עובר ליד החנויות בתל אביב
מסתכל בחלונות הראווה

שיר ילדים
"ובמכתב אותו שלחתי אין הרבה מילים
רק חלום שחלמתי מתחת לסדינים"

"רק על חוף הים
דבר לא משתנה
חוזר על עצמו מקצה לקצה"

כמו פנס בחושך
קרן אור באפלה
מראה לך את הדרך
אל המטרה

הרוב כחול...
לא סתם זה ככה

הרהור
שניה אחת לפני שתלך
שניה ודי כי הכל כבר קורס
והכל במן מעגל
חוזר, בדיוק אותו דבר

אתה שואל מה אני רוצה...
שתסמוך עליי עד כדי אובדן חושים
זה מה שאני רוצה.
אני רוצה להיות מאסטר התחושות שלך!

רחוק מהעין ובכל זאת בלב
נסתר מהלב אבל העין רואה

שיר ילדים
בלילה שחור או כחול
ובבוקר צהוב או ירוק

הרהור
והאמת שלך מתערערת
לאט לאט
ובשקט
כל כך הרבה שקט שזה חונק

"שעון שמראה את העתיד
שעון שמראה את המחר
שעון שלפעמים מראה את העבר
שעון של מגבלות
של כאב והזיות
שעון שלפעמים אומר
כבר מאוחר"

"בלב ים סוער
כמו תפוח זהב גדול
טובעת בלב הים הכחול"

תני עוד שניה
תני עוד דקה
תני עוד יום
כי מתחיל להעלם
ועם הזמן זה מסתיים
זה לא חוזר
זה לא משלים את עצמו

תשתדל
בשבילי
בבקשה פעם אחת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני יודעת שאני רוצה חופש, אבל לא יודעת ממה.
ואני יודעת שאני רוצה שיעריכו אותי, אני רוצה להיות מוצלחת.
אני יודעת שאני רוצה להיות עשירה ועצמאית.
לקנות לעצמי דירה קטנה בת"א ולצאת הרבה לפאבים נחמדים.

כמו פאזל
שאלתרתי בו את החלק החסר

במלחמה הזאת אין מנצחים, במלחמה הזאת יש אשליה.
במלחמה הזאת אין אפשרות להרויח.
השטח שעליו אנחנו נלחמים הוא שטח "בינלאומי" אפשר להגיד, ולכל
אחד מאיתנו יש על השטח הזה דברים שונים שחשובים לנו.

אני פה
כל הזמן
מאחורי הקירות
שבניתי
לעצמי

געגוע
אני מתגעגעת אלייך כל כך, אבל אתה לא אמיתי, זאת אומרת, אתה
קיים ואתה חי ואתה איש בשר ודם, ואני מתגעגעת אליי, לקול שלך,
לחיוך שלך, לצורת דיבור החודרת.

רציתי להגיד לך כמה את מוכרת
מזכירה לי פנים שראיתי לפני

הרהור
זה כמו שיר, לפעמים אתה מגיע לשלב שאתה חייב לשנות אותו, פתאום
הוא כבר לא מתאים, לא רלוונטי


לרשימת יצירות הצילום החדשות
תקריב
אל היצירה




שושו ראתה אתמול
טלוויזיה, ואז
פתאום באה
מוניקה לווינסקי
לסיאנאן. פתאום!
בום, היה כתם
גדול ולבן על
המסך. איכסה,
מגעילה.


שושו.


תרומה לבמה





יוצר מס' 48079. בבמה מאז 6/3/05 19:44

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדניאל בנימין
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה