|
"היא הרגישה טוב
צעירה יפה ומוחמאת ע"י עיניים שונות.
עיניים של בחורים בני גילה,
מבוגרים ממנה
וצעירים ממנה"
|
אחת נשארה פה
אחרת עפה לה
עפה לארץ האפשרויות
ביקשה לעצמה קצת חופש, קצת אויר לנשימה והמון פשטות.
|
לעזאזל הנישואים
יחי הפנטזיות והגשמתן!
יחי הרגעים הקטנים הללו!
|
אני רוצה להעביר את כל הסבל שלה אלי,
מבקשת לשאת אותו בעבורה.
רוצה להקריב את הקורבן הזה. בשבילה.
|
היא חיה כל יום את העם,
העם שלה,
חסר הסבלנות,
החם, המחבק, האוהב,
|
הכמיהה העזה הזו לילד
לידיים מזעריות,
שינועו
ולעיניים התמימות
שיתמהו לפשר התנועה של אותן ידיים."
|
" "תשמרי על בעלך"
סבתא אומרת לי.
כאילו שבעלים זה משהו לא נאמן
שבורח כל הזמן"
|
היא נסחפת,
בוכה,
מתערבבת, מתערבלת,
אף פעם לא מרגישה באמת..
|
לא אתן למציאות לגעת לי בחלום,
לא אתמכר למחשבה על מחר טוב יותר.
|
רוצה להיות מאותם אנשים שמעיזים,
מעיזים לקחת את החיים בקלות,
לא להתרגש מכל דבר, להנות מהדברים הקטנים.
|
אעדיף להתמקד בך,
רק בך.
בחיוך שלך,
בגומות,
בעינים,
בחיבוק הכ"כ עוטף...
|
"יקרה שלי, אני מקווה שאת מספיקה לטייל באותם סופי שבוע...
ואני מדברת על טיול רחוב קצר כזה שמשאיר בך המון הרבה פרצופים
לא מוכרים, פרצופים מענינים, ריחות רחוב מחניקים, אותם משבי
רוח שמשאירות אחריהן ברונטיות עם בושם מתקתק... מושלם כזה"
|
אני כ"כ פוחדת להתעורר יום אחד ולגלות שהכל נגמר
שפספסתי את כל ההזדמנויות שהיו לי,
שעכשיו נותר רק להסתכל בראי ולומר "שלום עולם" (במובן של
פרידה).
אני כ"כ לא רוצה.
|
|
|
החיים הם כמו
צ'יפס,
לפעמים הם
מלוחים.
אביה האיום. |
|
