|
דניאל יובל.
בנאדם כמו כולם, כן ולא שחור לבן.
אישית היא מעדיפה את האפור. זה נותן לה מרחב משחק
גדול יותר.
מרחבים זה צורך לנשימה בשבילה.
ונמאס לה לדבר כבר בגוף שלישי... :)
תשאירו תובנות, אני אשמח.
כאילו שהיא אריה כלוא בכלוב. אמנם הכלוב היה הבית שלה כבר מעל
שנה, וכמו חיה בגן חיות היה לה אוכל ומים ומקום לחיות, היה לה
הכל. ובכל זאת הרגישה כאילו אין לה כלום.
|
שי חיבק אותה. היא תמיד השתגעה מזה, איך לכל הרוחות הוא יודע
מתי לחבק אותה ? וזו לא הייתה הפעם הראשונה. כאילו שהיה לו
איזה רדאר של בדידות והוא תמיד ידע מה לעשות כשהוא איתה.
התוכנית נרקמה בראשה בחוטים של שני. עד שלבסוף נוצרה צמה עבה
בצבע של דם. והתוכנית של
|
Our acceptance prevents us from the truth
we will forever live in an isolation booth
|
Thin eyes sit high
Looking nigh
Like round glass balls
On side cheek bones
|
מלאך המוות תפקידו מגלם
כאשר המודע שלי בעבור זה ישלם
|
הציפורנים על אדן החלון מפתחים שפעת
צועקים אליי מים ומכשיר אדים כדי להחלים
אני חושבת בגיחוך גם האלים אינם יכולים
(להציל את הפרחים)
|
אין מילותיי מספיקות בכדי לפטור אותי
מעוצמת הנחשולים המתגוששים בינות קירותיי
|
ההרגשה שלי היא ענן קודר
שלנצח לא יוריד גשם
|
שם חיכו הנצים המהוללים
לסעוד את בטנם במשתה מלכים.
אישים ופרסונות, כסילים חמדנים,
שנפשם נתעבת וכיסיהם עמוקים
|
הצחוק לא צחק
הבכי לא בכה
אך דמעתה של בובה מזכוכית
לרצפה נטפה.
|
המחוג מראה את השעה
כמו מטוטלת כבדה
השנים רצות כמו סוס דוהר
במבט לאחור לא היה בשביל מה למהר
|
תועה לי מאושר לעצבות
משיגעון לסבלנות
מבכי לאבדון לשיבוש ההיגיון.
|
גזרה עומדת מאחוריו של פרגוד
סילואט אפלולי של קימורי סוד
את עיניו היא מושכת הבלתי מושגת
התעתוע שאינו נגמר, הצללית המרצדת
|
והוא עליי
שני גופות מיוזעים
ערומים ונבוכים
|
והחכמה המדומה כבר לא תעזור
כי הקוץ כבר נכנס חזק לעור.
|
האבן נגולה בעינייך
אדום הוא שירי
|
אני מרגישה כמו בנאדם שאין לו ממש חברים. אני קשורה לכל כך
הרבה אנשים בכל כך הרבה צורות ובעצם אני רוצה שכולם יעזבו אותי
במנוחה. אני רוצה להיות חלק מביבר זכוכית שעומד בכפור ובשלג.
עומד לו צונן ואצילי. כמו נהר לבן, מקושט בפתיתי שלג דוממים.
כמו סינדרלה קפואה.
|
מי חשב שכוכבים ייתנו לי משמעות
למה שתהיה לי משמעות
ואיך היא יכולה להיות שלי
|
לפעמים זה ממלא אותי.
לפעמים כשאני הולכת ברחוב ומזייפת שלומים קטנים לאנשים קטנים
עוד יותר, אז זה ממלא אותי.
|
|
רוקפור זה בסך
הכל גרביים
מסריחות עם קצת
לקטוז מסביב.
עמוס מהמוסד
בוויכוח עם מרב
מיכאלי. |
|