|
דניאל נולד ב-1985. הוא מודה על כך, והוא מודה לכל
המגיבים על התגובות מחממות הלב. הוא יודה גם על
תגובות אחרות.
הרגע
הנצח
הכל ולא כלום
ואולי גם כמעט
|
תמיד הוא לא נוח
דורש לצאת
|
דפים
צהובים
עם שורות
כחולות
|
בוקר, והשמים ללא ענן
אבל אני כלוא בין ארבעה קירות והרבה
חלונות ומורה, אז אני נשען החוצה מהחלון
|
כשתנשקי אותי אתייפח
עייני לחיי ומצחי יאדימו
שפתי ירטטו וקולי ייבלם בגרוני
|
אני נהנה לשרוט את עצמי עד שיוצא דם
אז אני יודע לפחות מה כואב, ולמה
|
לשבת בבית קפה
יש בזה אמירה
לרקוד במועדון
|
מכלום
לקום
לצאת למסע
לרדוף אחרי אשה
|
פעימות העולם מתחזקות והולכות
והראש מורם מצפה לבאות
ואז מגיח מכיוון הקירות
מדבר צחיח וסוף לאגדות
|
כי לזמן יש מקום יותר מידי גדול
והוא - לא ממהר, לא מאחר
|
יום רגיל אחר הצהריים מנמנמת ולא עונה לטלפון
מרוחה על המיטה עם טרנינג מלוכלך ואין דבר שיזיז אותה
|
|
|
מן העמק, אל
המים, הרחוב
עולה. אל השמש
אז בוא אליי
פרפר נחמד שב
אצלי על החתול
שמיל הוא משהו
לא רגיל, החתול
שמיל שמן כמו
אני אישה קטנה
מאוד ושמי פלפלת
בוקר טוב עולם
מה שלום כולם
אני יורד מן
החוטים הו נילס
כל כך קטן, עף
הרחק מן
הכפר...
לקט של שירי
מפלגת הרך
הפועל. |
|
