|
דניאל נולד ב-1985. הוא מודה על כך, והוא מודה לכל
המגיבים על התגובות מחממות הלב. הוא יודה גם על
תגובות אחרות.
הרגע
הנצח
הכל ולא כלום
ואולי גם כמעט
|
תמיד הוא לא נוח
דורש לצאת
|
דפים
צהובים
עם שורות
כחולות
|
בוקר, והשמים ללא ענן
אבל אני כלוא בין ארבעה קירות והרבה
חלונות ומורה, אז אני נשען החוצה מהחלון
|
כשתנשקי אותי אתייפח
עייני לחיי ומצחי יאדימו
שפתי ירטטו וקולי ייבלם בגרוני
|
אני נהנה לשרוט את עצמי עד שיוצא דם
אז אני יודע לפחות מה כואב, ולמה
|
לשבת בבית קפה
יש בזה אמירה
לרקוד במועדון
|
מכלום
לקום
לצאת למסע
לרדוף אחרי אשה
|
פעימות העולם מתחזקות והולכות
והראש מורם מצפה לבאות
ואז מגיח מכיוון הקירות
מדבר צחיח וסוף לאגדות
|
כי לזמן יש מקום יותר מידי גדול
והוא - לא ממהר, לא מאחר
|
יום רגיל אחר הצהריים מנמנמת ולא עונה לטלפון
מרוחה על המיטה עם טרנינג מלוכלך ואין דבר שיזיז אותה
|
|
|
בנות מחרבנות
פונפונים
ראיתי |
|
