|
Life... is strength. That is not to be contested;
it seems logical enough. You live; you affect your
world.
Equanimity's absenteeism streams
Submerging our tears of harmony
Yieldingly shaking and resonating
Fusillading flames of indifference
|
I'm loving you
Ironically despite your absence
Infallibly to the end of days
|
Look at me
Let my gaze delve deep
Fully immersed in you
|
Per time and wonder
An ultramarine world
Is lastly culminating
Molding azure skies
And opalescent beauty
|
Our fate is burning
In perdition's flame
For the fallen in valor
And the risen in shame
|
One primordial flux of ageless glory
So unearthly is its lenitive touch
Easily charming us with its bearing
|
My withered, coarse wings
My sole instrument of liberty
Of evolution without bounds
...Are charred down to the bone
|
חבל שהסתכלתי עליה
כי אני לא אשכח אותה
|
"איפה לכל השדים והרוחות למדת לעשות את זה?" אמרתי לאחי התאום,
שבכל הנוגע לחרב דו-ידנית - הוא היה אלוף. אבל המצוינות שלו לא
התבטאה רק בשליטה בחרב - קוראניס היה מומחה גם בכל מה שקשור
לטקטיקת קרב ומלחמה, ובצדק - כל חייו הוקדשו לכך. "זה לא איפה,
זה איך," אמר,
|
|
|
יש לך
סכין,יפני?
תביא ת'מפתח,
שוודי.
תוריד ת'פח,
זבל.
רוצה סטייק,
חזיר?
תכין קפה,
שחור.
רוצה שוקולד,
לבן?
רוצה פיתה,
בדואית?
רוצה גפילטע,
פיש?
ראית את בראד,
פיט?
יש לך בית,
שימוש?
(הלא הקשור) |
|
