|
יליד 1978.
מדבר, יותר מדי לטענת הסובבים אותו, מאז 1979.
קורא, לא מספיק לטענתו שלו, מאז 1983.
כאן חל עיכוב בהתפתחות המילולית המרשימה, והשלב הבא,
הכתיבה, הגיע רק ב-2004.
העולם לא נראה לו שמח ואופטימי כפי שקיווה שיהיה, כפי שאמרו לו
שיהיה כשהוא יצא מהבית. אבל, הוא ציין לעצמו כמעט בסיפוק,
העולם גם נראה הרבה פחות מדכא ועצוב מכפי שהוא ראה אותו מבעד
לחלון.
|
הדקל הכי מגניב בתל אביב מיוחד כפליים: לא רק שהוא הדקל הכי
מגניב בתל אביב, הוא גם הדקל היחיד כמעט שהצליח להשאיר חותם,
להותיר רושם כלשהו. שאר הדקלים בתל אביב, חוץ מאותו דקל בקצה
סמטה אלמונית, שזכה למעמד סלבריטאי, באים והולכים. ראית אחד -
ראית את כולם
|
יצאתי מהבית וירדתי לבית-הקפה השכונתי. אני חדש כאן, ככה שזה
לא ממש "בית-קפה שכונתי" מבחינתי. אבל הוא נמצא במרחק דקה
הליכה מהבית, יש שם מלצרית מרחפת שלא מכירה את התפריט ותמיד
יושבים שם לפחות שלושה אנשים עם כפכפים וכלב שמחליפים צחוקים
ביניהם ועם המלצרית.
|
אני לא באמת תל אביבי. אני רוצה להיות, אבל אני לא. אני עושה
את עצמי... מתנהג כאילו אני כל החיים גר לי בפינת
ארלוזורוב-אבן גבירול. אבל אני... המציאות לא תבלבל אותי עם
עובדות.
|
אומרים שלדגי זהב יש זיכרון לטווח של 30 שניות. תחשבו על זה -
אתם לוקחים דג זהב מסביבת הגידול שלו, שמים אותו באקווריום,
ותוך חצי דקה הוא לא יודע שיש משהו אחר מלבד האקווריום. קצת
עצוב, לא? חיים שלמים נמחקים, פעם אחר פעם, חצי דקה אחרי חצי
דקה. מצד שני, זה די
|
|
|
אני כבר לא רואה
כלום אני לא
יכול יותר. חייב
אותך.
בואי אליי אני
ארים אותך
גבוה.
אני מתחשמל.
סבא זלמן בלי
נעליים לסבתא
יענטה לפני
החלפת מנורה |
|
