|
יליד 1978.
מדבר, יותר מדי לטענת הסובבים אותו, מאז 1979.
קורא, לא מספיק לטענתו שלו, מאז 1983.
כאן חל עיכוב בהתפתחות המילולית המרשימה, והשלב הבא,
הכתיבה, הגיע רק ב-2004.
העולם לא נראה לו שמח ואופטימי כפי שקיווה שיהיה, כפי שאמרו לו
שיהיה כשהוא יצא מהבית. אבל, הוא ציין לעצמו כמעט בסיפוק,
העולם גם נראה הרבה פחות מדכא ועצוב מכפי שהוא ראה אותו מבעד
לחלון.
|
הדקל הכי מגניב בתל אביב מיוחד כפליים: לא רק שהוא הדקל הכי
מגניב בתל אביב, הוא גם הדקל היחיד כמעט שהצליח להשאיר חותם,
להותיר רושם כלשהו. שאר הדקלים בתל אביב, חוץ מאותו דקל בקצה
סמטה אלמונית, שזכה למעמד סלבריטאי, באים והולכים. ראית אחד -
ראית את כולם
|
יצאתי מהבית וירדתי לבית-הקפה השכונתי. אני חדש כאן, ככה שזה
לא ממש "בית-קפה שכונתי" מבחינתי. אבל הוא נמצא במרחק דקה
הליכה מהבית, יש שם מלצרית מרחפת שלא מכירה את התפריט ותמיד
יושבים שם לפחות שלושה אנשים עם כפכפים וכלב שמחליפים צחוקים
ביניהם ועם המלצרית.
|
אני לא באמת תל אביבי. אני רוצה להיות, אבל אני לא. אני עושה
את עצמי... מתנהג כאילו אני כל החיים גר לי בפינת
ארלוזורוב-אבן גבירול. אבל אני... המציאות לא תבלבל אותי עם
עובדות.
|
אומרים שלדגי זהב יש זיכרון לטווח של 30 שניות. תחשבו על זה -
אתם לוקחים דג זהב מסביבת הגידול שלו, שמים אותו באקווריום,
ותוך חצי דקה הוא לא יודע שיש משהו אחר מלבד האקווריום. קצת
עצוב, לא? חיים שלמים נמחקים, פעם אחר פעם, חצי דקה אחרי חצי
דקה. מצד שני, זה די
|
|
|
1 לחם קימל
2 גבינה 5 אחוז
50 גרם בוטנים
50 גרם פיסטוק
1 ריבה
אוכמניות
150 גרם צהובה
סוכר (בעטיפה עם
הסוס)
שוקולד חלב
3 קולה משפחתי
יש 200 שקל על
השולחן - אין
צורך בעודף
תודה
אמא של אורן
משחדת אותו
לעשות קניות
במכולת ב 5 שקל
ועשרים אגורות |
|
