|
חששותי התאמתו כאשר הבנתי שיחד איתי נכנס לתא אלחנדרו, ולא זו
בלבד: בטרם הספיקה הדלת להיסגר ראיתי שומר עוקב אחריו במבטו.
אלחנדרו הביט בי ואז לעבר החלונות. שמעתי את עצמי נאנח, אך
ידעתי כבר מה עלי לעשות.
|
הלכנו בשורה לאורך המנהרה החשוכה, או שמא היה זה צינור ניקוז
נטוש. את הדרך הוביל הענק, שמטבע הדברים ידע מה הוא עושה - כך
לפחות הנחנו. אני הלכתי מאחוריו, בהיותי זה שסלד מקרבתו פחות
מכולם
|
אין דבר יותר מעצבן מפקק לא צפוי. פקק בבוקר כשכולם נוסעים
לעבודה לא מפריע לי. אבל פקק כשלא אמור להיות, כשרק ציפיתי
להגיע הביתה על כביש ריק, זה נורא.
|
חשבתי לעצמי על איך שבסרטים לאנשים במצבי תמיד יש איזו תרופה,
איזה כדור קטן בתוך קופסה בתיק שלהם או בארון התרופות, והם
רצים, כמעט כורעים תחת הכאב, להספיק ליטול את הגלולה.
|
אני מבטיח שתמצאו לכל היותר אחד שנפתח בתיאור שלוות הנפש הבלתי
צפויה שחש הכותב כשהבין שהוא בעצם מת במהלך הלילה מהפשטידה
המורעלת של חמותו.
|
שאלתי איך המרק קשור לסופגניות. מסתבר שהוא מוגש בתוך קערת
סופגנייה פריכה.
|
ישבתי למשל בשירותים וניסיתי להמציא סיפור שנון על נייר טואלט,
כזה משהו מפתיע. חשבתי שאולי, בסיפור זאת אומרת, נייר טואלט
הוא בעצם מזימה של השלטונות ודרכו אנחנו מקבלים (אין צורך לומר
איך) כל מיני אינדוקטרינציות שטניות. דווקא רעיון נחמד אבל לא
מצאתי לו פואנטה
|
רוב האנשים אוכלים את הקולרבי שלהם בצורות די שגרתיות: על
הגריל, בתנור עם שמנת ועירית, מטוגן בשמן עמוק, וזהו פחות או
יותר. אבל אפשר לעשות איתו כל כך הרבה מעבר לזה! כמו למשל
המתכון שאכין לכם היום.
|
לבסוף, מותש, הרים את מבטו מן המכתבה.
|
"תאמין לי, אלה - רק דבר אחד יש להם בראש," אמר ד' ונתן מבט
מהורהר בהמבורגר שבידו. לפני שהספיק לנגוס בו, צלצל הטלפון
שלו. הוא ענה, מכתים את המכשיר מבלי משים ברוטב אלף האיים.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
