|
שנת 1990.
פגשתי אותה בפינת הרחובות הרצל ובנימין, היא פשוט עמדה שם
וחייכה אליי. התקרבתי אליה ושאלתי אותה למה היא צוחקת, היא
אמרה לי שהיא ראתה אותי כשהקולה נשפחה לי על החולצה. אמרתי לה
שזה קורה לי הרבה פעמים, "אני כבר התרגלתי להיות דביק מקולה".
|
בכתה שלי יש ילדה, אחת כזאת שמתבודדת. בהפסקה, כשכולם עם
החברים, יושבים, מדברים, היא יושבת ליד השולחן שלה ומתבודדת,
תמיד שקועה באיזו מחברת, מדי פעם היא כותבת בה, רוב הזמן היא
פשוט בוהה בה.
|
הסיפור הזה מספר על יעקב השכן. יעקב גר בקומה שנייה, הוא תמיד
היה שר: "אין, אין, אין, על יעקב השכן, גר בבניין מספר 23 קומה
ת'נין".
ליעקב לא הייתה משפחה. שכנה אחת סיפרה לי שהוא התאלמן לפני 11
שנים, היא סיפרה לי גם שליעקב יש בן.
|
מכירים את הבחורות האלו?
מכירים את הבחורות האלו שכשהן עוברות לידך אתה פשוט לא יכול
להפסיק להסתכל עליהן? וכשהן עוברות לידך אתה פשוט לא יכול
לסגור את הפה?
|
"עצור בחור", נשמע מרחוק קול של אשה.
"כן?" שאלתי בתמיהה, "מה יש?".
"משטרת החברה בחור, אתה עצור".
"על מה?" התפלאתי, "מה עשיתי?",
"אתה עצור בגין שימוש יתר בציניות ובביקורתיות!".
|
יש מקום אחד בעיר שבה אני גר שנקרא "צוק התקווה", המקום ממוקם
ליד הקניון. עולים אליו דרך שביל חבוי מרחוב צדדי שממוקם באחת
השכונות שבאזור. לפני כמה ימים ידידה שלי, לקחה אותי לשם, זאת
הפעם הראשונה שהייתי שם למעלה, תמיד הסתכלתי על המקום מלמטה
|
כדור עבר לי ליד האוזן. "איזה מזל, לא נפגעתי", אמרתי לעצמי,
"כמה סנטימטרים שמאלה וזה היה פוגע בי, הא רמי?", "רמי?!".
הכדור שעבר לי ליד האוזן והחמיץ אותי, פגע ברמי, ראיתי אותו
שוכב שם, מדמם, הכדור נכנס לו עמוק לתוך הבטן.
|
אני תלמיד בכתה ט' בחטיבת ביניים אי שם באזור רחובות. יש לנו
בשכבה, מאז כתה ז' כמובן, רכזת שכבה, קוראים לה רונית. היא לא
ממש גבוהה, אבל גם לא ממש נמוכה. היא לא ממש שמנה אבל גם לא
ממש רזה. היא פשוט לא ממש.
|
שוכב בלילות במיטה וחושב עלייך,
נזכר בך בזרועותיי ואני בזרועותייך,
עוד לילה קסום שהיה לנו ביחד,
נזכר שאיתך נעלם הפחד.
|
לפעמים, גם אני נשבר,
למרות שלך, זה נראה מוזר,
ולפעמים, גם אני קורס,
והלב שלי לאט גוסס.
|
חי כמו כלב, נאמן לכולם,
מחפש אהבה, כבר נגמר לי הזמן.
תמיד תומך, ואותך אוהב,
יודע שבסוף תשברי לי ת'לב.
|
הערב זורם ושוב נזכר לאחור,
זה בא והולך, רק אני לא שיכור.
הערב ממשיך והעבר שוב מכה,
זה חוזר אלי, ממשיך ושותה.
|
הוא מחבק אותך ואין לו כלום בלב,
הוא מלטף את שיערך ולא אוהב.
הוא בשבילך כמו אור בקצה המנהרה,
ואני החושך שאחרי הסערה.
|
שוב שוב, היא לא עונה לי בחיוב,
הסטירה שבלב, המצב כזה עצוב,
רק רוצה לדעת אם אפשר לגעת,
התקווה שבלב והיא לא יודעת.
|
הוא אוהב אותה כמו משוגע,
ומתמוסס בכל מגע,
הוא מטורף אחריה, חסר תקנה,
רק היה רוצה לקטוף את ליבה.
|
והזמן שלך פה נגמר,
והרגש שלך שנשאר,
והאמת שלך שהייתה,
כמעט וכולה נצבעה.
|
"לו רק יכולתי לנשק אותך, לחבק אותך, אבל מפחד לאכזב אותך.
ידעתי שזה אפשרי, אבל התחושה לא עוזבת את ליבי."
|
חושב כל הזמן ללא סיבה, למה אין תרופה לאהבה?
|
נסחף לשם ואין מנוח,
בורח לאן שאי אפשר לשכוח.
עפים ברוח ונוחתים במקום,
מטפטף מלמטה מבלי לחלום
|
עובר גבול דק בין שמחה לכאב,
עובר גבול דק בין חבר לאויב.
יש הבדל קטן בין בכי לצחוק,
ויש הבדל ענק בין לשתוק או לצעוק.
|
ואת, את הדבר המקסים ביותר,
והחיוך שלך אותי שובר.
מתהפנט כל יום, כל דקה,
וממך לא מוצא מנוחה.
|
טיפה של אלכוהול בדם,
את נרדמת ברחוב הנעלם.
טיפה של אלכוהול בלב,
את בורחת ממציאות עכורה מכאב.
|
חיוך קטן שלך שמרוח לך על הפרצוף,
מקפיץ לי את הלב בשמחה כל פעם מחדש.
|
בואי וניפול, למעמקי השאול.
בואי וניפול, לתוך הלהבה,
בואי וניפול, לאש האהבה.
|
הלכה ברחובות, שאלה אנשים,
"איפה משיגים אהבה?", "איפה אותה קונים?"
|
אני לעולם לא אצליח לעוף,
אני לעולם לא אפרוש כנפיים,
אני אלחם בהכל על האדמה,
ואחזור שוב לאהבה.
|
ביום שבו ניתקו לנו את האור, המסך ירד והכל נהיה שחור.
ביום שניתקו לנו את החשמל, הכל קרס, והאור מגיע רק מהכוכבים
מעל.
ביום שלא עבדו כל הטכנולוגיות החדשות, חזרנו לאחור, לעולם
המערות.
הגיע הזמן להפסיק לחכות, להדליק את האש בעזרת אבנים ומקלות.
|
ביקורת בונה, ביקורת בונה,
זה מה שהורס לך את הנשמה.
ביקורת בונה, ביקורת נחרצת,
אמרת שהגיע הזמן ללכת.
|
הם אומרים שאני צריך להתבגר,
דובי באמת, אני מצטער.
נכנסתי לעולם של מבוגרים,
אין מקום לבובות, אין מקום לדובים.
|
דני קיבל התקף לב,
דני כבר לא יוכל להתאהב.
דני עכשיו שוכב על הרצפה,
עם היד על הלב ועוד מעט על אלונקה.
|
הופעת לי בחלום והיינו יחד,
ואיזה כיף לחיות בלי פחד,
הופעת לי בחלום בלי להודיע,
שהאהבה קרובה והיא תגיע.
|
אוי אני עובר עוד מכשול, אוי אני עובר עוד מכשול.
אוי זה כבר יותר כואב, קשה לנשום ודופק לי הלב.
|
אני שר לך את השיר שמעולם לא כתבתי,
ואת כל מה שלא נאמר,
אני עכשיו מוציא הכל החוצה,
לפני שהזמן שלנו נגמר.
|
אז מה קורה כשנעלמות לך הרגשות? לאן אתה ממשיך מכאן? אחריי כל
עזיבה או פרידה אתה נאטם ויוצר מסביבך ובתוך עצמך חומה. הדרך
החוצה מאוד קשה והריבים הנפשיים שאתה עובר בתוך עצמך משגעים
אותך. חושב איך הגעת למצב כזה ואיך זה לא יתכן שזה יקרה, אתה
רוצה לצאת מחוץ לחומ
|
אות אחר אות, מילה אחר מילה,
במין קצב של כתיבה שמסתכם במנגינה.
זה לא כישרון טבעי, וזה לא משהו שנרכש,
זה סתם כדי לכתוב ולהביע משהו חדש.
|
ביום שזוף שמש הלכתי ברחוב, ראיתי אותך לא יכולתי לחשוב.
התאהבתי בך ללא ספק, מלא במחשבות עליך, לא יכול להתאפק.
|
מאחורי הקלעים, מאחורי המסך,
יושב כוכב רוק עצוב ומדוכדך.
הוא נמצא בדאון שאחרי המנה,
הוא מעשן סיגריה אחריי הבחורה.
|
כל מה שרצית זה לגעת בשמיים,
כל מה שרצית זה ללכת על המים,
מכל מה שרצית כבר נגמר לך הרצון,
ואני נשארתי לשלם את החשבון.
|
וכשאת איתי, שוכח מהכל,
וכשאת איתי, אני הכל יכול.
וכשאת איתי, הלב שמח,
כשאת איתי, הכל פורח.
|
לא נכתבנו כמו בסיפור אהבה,
ואני לא אביר על סוס לבן.
הסופר מחק את האושר כנשפך לו הדיו על הדף.
|
אומרים שהזמן מרפא את הכאב, אבל זה לא נכון, הוא לעולם לא
עוזב. הרסת אותו ללא רחמים, ועכשיו הימים יהיו קשים.
|
אני מנסה להוציא שירים מהראש,
אני מנסה להוציא שירים מהלב,
אבל תקוע לי מחסום כתיבה שלא עוזב.
ניסיתי קבוצות תמיכה, ניסיתי הכל.
יש לי מחסום כתיבה שלא עוזב ובגדול.
|
מר. יודע-הכל, חושב שהוא מתוחכם,
אבל בעצם הוא סתם עוד ילד עם רמת משכל של גן.
מר. יודע-הכל ,חושב שהוא איזה חכם,
אבל בעצם הוא סתם עוד ילד עם סיפור מטומטם.
|
זה סוף עידן כל הסופים,
זה סוף עידן התמימות.
זה סוף עידן האוהבים,
עדיף למות.
|
כולם, בפארק המשחקים,
כולם, רצים ונהנים.
אבל אני, אני לא יכול,
אני טובע בארגז החול.
|
רוצה לגעת בך ואת כל כך קרובה,
הפה נפתח ואת כה רחוקה.
|
"מוזיקה היא כל היופי",
אבל "היופי הוא בעיני המתבונן".
"אהבה היא עניין יחסי",
אומר מי שמתלונן.
|
קטפתי אותך מהעץ, נפל הפרי והתפוצץ.
|
את יכולה להגיד לי שאני ציני מזלזל,
את יכולה לצעוק, לזה אני מתרגל.
את יכולה להביט אליי, במן מבט מתנשא,
אבל תביני שלי כלום זה לא עושה.
|
קופידון נסע היום, במסע אחר חלום.
קופידון מצא אהבה, השאיר אותה לבדה.
קופידון ברח לשם, לא נראה אותו לעולם.
קופידון נסע מהר, לא רצה לאחר.
|
נפלתי על הרצפה, נפלתי חזק,
נחיתה חזקה וברעש ענק.
כשפוגשים בתחתית זה דיי כואב,
שברתי ת'יד, נשבר לי הלב.
|
לא אקשיב לקול דממה דקה.
האני זה, אמונים נשבעתי,
למילים פשוטות כצעקה?
|
שקרים מהחיים, איזה חברים? הכול שקרים!
לא נמאס לכם לשקר לי בפנים? לא נמאס לכם להעמיד פני חברים?
|
כל מה שאני יודע, זה שאני רוצה אותך כל כך.
כשאת לא איתי אני מרגיש בודד, חושב עלייך כל הזמן, מרגיש אותך
כל היום.
הלב שלי לא דופק רק כשאני רואה אותך, הוא דופק גם כשאת לא
איתי.
הוא דופק רק ממחשבה קטנה עלייך.
|
אם... אני משתמש בשמפו "פינוק", אז מה אני? מפונק? מתפנק?
|
כן, אתמול נפרדת ממני, או כמו שאת העדפת לקרוא לזה "לחתוך"...
|
כאב, זה לא משהו שמרגישים כל יום, זה לא משהו שבא סתם ככה, זה
עמוק בתוך הלב. זה צובט יותר מדיי חזק, ואי אפשר כבר להתעלם.
חשבתי שלא יכאב לי בגללך, את לא שווה את זה, אני כמעט ולא
מסוגל להסתכל עלייך מרוב שנאה, לפחות נראה לי שזאת שנאה. אולי
בגלל שאהבתי אותך?
|
כשמסיימים מערכת יחסים, לא משנה כמה ארוכה היא הייתה, היא תמיד
תבוא בשלבים של התמודדות:
שוק:
אתה בכלל לא מודע לזה שכואב לך, אתה ממשיך לחיות כאילו כלום לא
קרה, אתה בכלל לא עצוב, אתה בכלל לא שמח, אתה בכלל לא כלום,
אתה בשוק, אתה מעמיד פנים וממשיך בדרכך.
|
האנג הולך? לא! האנג-עובר!
|
זה היה היום הכי טוב בחיים שלי, פתאום מצאתי את כל החלקים
שאבדו לי בחיים.
|
|
|
תפסיק לחכך את
המה שמו שלך
כנגד הרגל
שלי!!
-לחמניה צלויה
לאיש עם הפנס
הגדול מאד בכיס. |
|
