|
"מה שלומך, אלוהים?"
כך אותו אני שואלת.
"לפעמים שואלים אותך את זה?"
כך מהרהרת.
|
איך נכנסת לי לראש בלי ששמתי לב?
גם לדמיון, גם לחלום, אהבה זה כואב.
איך נכנסת לי לראש בלי ששמתי לב?
תצא משם מהר, אנלא רוצה להתאהב
|
ריבים אל תוך הלילה,
בכי, דאגות.
לשאול תמיד "למה?"
אף פעם לא לקבל תשובות.
|
יש פרח בגן,
הגן הוא גדול.
הפרח קטן.
איך בגן לא יסבול?
|
כי גם אם נשים לו איפור,
זה לא יסתיר את העצב,
אם נצייר לו חיוך,
זה לא יחזיר לו שום תקווה.
כי אני תמיד אזכור,
שראיתי את הבלון ההוא,
הוא בכה.
|
לדעת שאתה מאכזב את כולם,
להסתכל להם בעיינים,
"הכל בסדר" כך תמיד אתה אומר,
אבל את החיוך העצוב, רואים בין השייניים
|
יש עוד תקווה בעולם
יש עוד כוח להראות
עם כולנו נרצה ביחד
העולם עוד יכול להשתנות
|
אני יודעת שאלי את לא תשובי,
ולמרות זאת אני עדיין מאמינה.
אני יודעת שנסים, יש רק באגדות.
אבל החיים הם אגדה.
|
אתה תמות עם מצפון על הלב
ותדע, זה לא ממש מרגיע
ולאף אחד כבר לא יהיה אכפת
כשיומך יגיע
|
הגשם ירד והכל חשוך
המנגינה מנגנת בשקט
שלא ישמעו אותה אבל
רק אני שומע אותה
המנגינה שלי
|
החורף בא, החורף בא,
חשוך לי כאן וקר,
שוכבת אני במיטתי,
ראשי מונח על כר.
|
|
|
תמיד רציתי
להאמין באלוהים,
רק כדי שאוכל
לנהל ויכוח חד
צדדי איתו.
ולכתוב עליו
שירים, ולהגיד
שהוא לקח לעולם
את כל הרחמים,
ולהכריז בפני
כולם שאני
מסוכסך עם
אלוקים.
אודיסאוס (סלוגן
פואטי משהו). |
|
